מה מוריד את הקליפה, האגו ומגלה את האהבה והיראה הטבעיות שלנו להקב”ה?
איך הגיוני שלנו היהודים “הפשוטים” נחשב לנו שקיימנו את מצות אהבה ויראה שכליים מתוך התבוננות פשוטה בזמן שלצדיקי עולם התבוננות זו דורשת יגיעה והמון זמן?
מה הוביל את האדמו”ר הזקן לומר לחסיד שלו: איני רואה הבדל בינך לבין הבעל חי?
ואיך בכולתינו לשתף את המדבר, חי, צומח ודומם שבתוכנו בעבודת ה’ שלנו?
