“הרבנית מירי”, אני שומעת בקולה מבטא אסיאתי לא ברור. אני מסתכלת מאחוריי על מנת לראות את אותה רבנית שגם לה קוראים מירי, אך אין אף אחת מאחוריי. אט אט מתקבצות ובאות עוד נערות בחצאיות צבאיות, חלקן בקוקו בלונדיני ושמץ קל של מבטא מזרח אירופי. חלקן בשיער שחור כפחם שהצרפתית שבפיהן מתגלגלת ברמה. יש גם כמה דוברות אנגלית ואחת במבטא לונדוני קל.
הן מגיעות לשמוע דברי תורה. איש לא מכריח אותן לעשות זאת על חשבון זמנן הפנוי. הן באות להקשיב לפרשת השבוע ולהתחבר לדברי האמת הללו שנוגעים ומעוררים את לבו של יהודי כבר אלפי שנים. ואני יודעת שרובן נולדו לאם לא יהודיה. אך רוצות להיות יהודיות. מה זה רוצות, משתוקקות.
לעיתים, כאשר אני סיפור מרגש מפרשת השבוע או תובנה עמוקה, מחלחלת ומסירה את ערלת הלב, את מבחינה פה ושם בלחלוחית בזווית העין של אנה שהפכה לחנה, או בדמעה סוררת על פניה של מילנה שהפכה למרים.
באותם רגעים אני יודעת שזו לא אני – “הרבנית מירי” – אלא דברי התורה שמושכים את לבן של הבנות הצעירות הללו שנולדו לאב יהודי, אלא אביהן שבשמיים.
—
“זה לא שיש לי מה לספר לך על הרבנית”, אומרת לי המרואיינת. אני מתעקשת למצוא מישהי שהכירה אותה ותספר על חייה של האישה שחיה במחיצת הרבי. והיא: “מי שתגיד לך שהכירה אותה, תחטא לאמת”.
כל מהות חייה של הרבנית, בתו של הרבי הקודם, הייתה להיות נוכחת-נפקדת. כזאת שלא מבקשת לעצמה כבוד, תואר או במה, כזאת שהתחמקה באלגנטיות יתרה (מזה היה לה בשפע) מכל סממן של תפקיד מנהיגותי בקהילה בתוכה פעלה.
בדרכה האצילית והמיוחדת הצליחה להגיע ללבן של נשים יתומות נזקקות וחלשות. התעניינה בצורה כנה ואמיתית ביותר בחייהן של חברותיה (וככל שחולפים השנים מסתבר שהיו לה חברות רבות), אבל המוטו העיקרי בחייה היה נאמנות והערצה גדולה לבעלה הדגול לצד ענווה וצניעות.
כאשר הגיע אחד האדמו”רים לנחם את הרבי לאחר פטירת רעייתו הרבנית, ניסה אותו אדמו”ר להלל ולשבח אותה ולספר במעלותיה, אך הרבי הגיב ואמר: “רק הקב”ה יודע מעלתה”. כי כזו הייתה. צנועה וענווה ששמרה את מעלותיה לעצמה.
—
בשבוע הבא נציין שלושים שנה להסתלקותה. היא נפטרה בכ”ב שבט תשמ”ח. ואולי זה הזמן להתעכב על שמה. שכן שמו של האדם מעיד עליו. שמה – חיה מושקא (או מוסיא) – רומז על חיות, החיות הפנימית שבאדם. ועל הריח שמשיב את הנפש (מושק, בושם) אך אינו נכנס אל תוך הגוף.
כזו הייתה הרבנית חיה מושקא. חייה היו מלאים ב”חיות” חסידית כפי שנחשף לאחר פטירתה ועדיין נחשף עשרות שנים לאחר מכן. אך היא דמתה לריח הבושם שמרחף מבחוץ, באלגנטיות, בעדינות, בדיוק כפי שהייתה.
—
השבת אנו כבר אחרי יציאת מצרים בדרך לקבלת התורה. לא לחינם טרחו הרבי והרבי הקודם בחינוכן והדרכתן של נשי ובנות ישראל. שכן בזכותן באה הגאולה. גם זו של מצרים וגם זו העתידה שתבוא במהרה בימינו אמן.
הגאולה היא שלמות העבודה בעולם הזה. העבודה של לעשות לו יתברך דירה בתחתונים. אך לא די בדירה רגילה, יש צורך בדירה נאה. לא די בקיום מצוות “לפי הספר”, אלא יש לקיימן בהידור כדי לעשות את הדירה יפה ונאה. ומי מבין ביופי יותר מנשים?
ואם בנוגע לכל הנשים כך, על אחת כמה וכמה בנוגע לבתו של הרבי הקודם, שהשפעתה נמשכת גם לאחר הסתלקותה, ובפרט על ידי התנהגותן של בנות ישראל הקרויות על שמה, (ויש כאלו המון), שבהתנהגותן הן משמשות דוגמא חיה לכך שהתחנכו לפי רוחה ובדוגמתה.
—
את העניין של החדרת היופי ב”דירה לו יתברך” ובכל ענייני היהדות אפשר למצוא בשמה של הרבנית: בכדי שהדירה תהיה נאה יש צורך שיהיו בה חיות (חיה) וריח טוב (מושקא) בגשמיות וברוחניות. זה תפקידה של אישה יהודייה. ליצור בעולם דירה יפה ומושלמת בה שורה הקב”ה בגלוי בדרגה הגבוהה ביותר.
הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי” – אימון וייעוץ לנערות ונשים, מרצה, מנחה ושדרנית רדיו |
