הרב מיכאל טייב, שבועון כפר חב”ד
“היום הזה קרוב להיות כמו ראש השנה (לדא”ח)” – אלו דברי הרבי נ”ע בנוגע לי”ט בכסלו. היום שבו אור וחיות נפשנו ניתנו לנו, ונהיינו לעם.
אחת הנקודות המרכזיות של ראש השנה היא, שביום הזה צריך לקבל עול מלכות שמיים לכל השנה כולה.
לכאורה, נשאלת השאלה: הרי כל עניין החסידות, ובפרט לאחר פטרבורג, זה פשוט להבין באופן דחכמה, בינה ודעת. דע את אלוקי אביך. ואם כן, כיצד עניין זה משתלב עם עניין קבלת העול?
ובדרך אפשר יש לומר: לפני שניגשים ללמוד עניין בתורה, חייבת להיות הנחת יסוד, והיא – שכל מה שכתוב בתורה הוא אמת לאמיתה, ויש ללמוד אותה ללא שום דעות קדומות ולא לנסות לשלב את דעותינו בשורות, או בין השורות חס ושלום, אלא להבין את העניין בצורה אובייקטיבית; בשכל טהור שמחפש את האמת ללא שוחד עצמי…
אל ייפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה. מבאר הרבי, כמדומני בתשכ”א, שכשניגשים ללמוד תורה, זה צריך להיות מתוך מטרה אחת: למצוא את ההלכה, את האמת האלוקית, ולא חס ושלום את ‘האמת שלי’.
דרך אגב, העניין נכון גם בנוגע ללימוד הנגלה, למשל כשיש תקנת חכמים וכיוצא בזה שנראים לנו לא הגיוניים, יש לקבלם ולקיימם בקבלת עול מלכות שמיים וללא היסוס. ובעזרת ה’, עם הזמן תבוא גם ההבנה… נעשה ונשמע! כך התחלנו, לא?!
אלא שהדבר מודגש ביתר שאת בלימוד החסידות, וזו היא הסיבה שבנגלה, הלשון הרגילה היא ‘קשה’! אבל בחסידות הלשון היא ‘צריך להבין’! דהיינו, הבעיה לא בכתיב, אלא בי. אני הוא זה שצריך להבין!
שמעתי שר’ מענדל אמר שמתנגד מאמין בקדוש ברוך הוא, כי כתוב ברמב”ם שיש אלוקים והראב”ד לא חולק. חסיד לעומתו מאמין ברמב”ם כי יש אלוקים, וד”ל…
קודם כול יורים את החץ ואחרי זה מציירים את העיגולים, וכך החץ תמיד באמצע… הנקודה, האמצע, הם האמונה שכל מה שכתוב בתורה, הן בפשט, הן בסוד, הן בדרוש, הן ברמז, הוא אמת מוחלטת, וכשיש נקודה, עליה בונים את השכל.
קודש הקודשים
הרבי הרש”ב נ”ע נסע פעם אחת לאוהל בליובאוויטש ביום חמישי, ושוב בשישי, כמה שעות (כמדומני שהיה זה בתרנ”ב). הסיבה הייתה שהוא רצה להתעצם עם מאמר של אביו שתכנן לומר בשבת, וכשלא הצליח, הלך לאוהל להתחנן על הדבר. אגב, בעקבות המאמץ הזה זכה ואביו הרבי המהר”ש נתן לו מתנה: הוא לקח אותו להיכל הבעל שם טוב, ושם שמע הרבי נ”ע שבע תורות מהבעל שם טוב, כפי שסיפר, וידועה ומפורסמת פרשת הדברים.
כשמרגישים קצת חולשה או קרירות, או שלא מצליחים להבין את דברי הרבי, לא מופרך לעלות על מטוס ולהגיע לאוהל. להתפלל, ולבקש מהרבי שיעזור לנו להבין ולהשכיל. להחזיק בידית, ולא לסטות מהנקודה. שיאיר את עינינו, את מוחנו ואת ליבנו!
להיכנס ל-770, להיכל הקודש פנימה, מתוך ידיעה שליובאוויטש זו ירושלים, בית הכנסת של הרבי זה בית המקדש, החדר של הרבי זה קודש הקודשים, והרבי הוא הארון שבו מונחים הלוחות… אלו דברי אלוקים חיים שציטט הרבי הריי”צ בשם אחד מגדולי החסידים. זה החלב שבעזרתו גידלו במשך שנים רבות את תלמידי התמימים ואת אנ”ש בכלל, וחנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה…
“יש מקום לחשש”
שבת שלח תש”י:
עניין ההשתטחות הוא הליכה על קברו מתוך ידיעה שהוא כאן, ומציירים צורת דמות פניו, ועל ידי זה נתווסף כח ועוז בהתקשרות, ובקיום שליחותו ללא שינויים וחשבונות כלל.
כששומעים ממשה, משה שבדורנו, ציווי והוראה פעם אחת, הרי במשך הזמן יכול להיות בזה חלישות וקרירות, עירוב שכלי וכיוצא בזה, ולכן העצה היא לחזק את ההתקשרות על ידי ההשתטחות.
ובזה כלל גם עניין ההשתטחות ברוחניות, כדאיתא בספר מאור עניים בשם הבעל שם טוב, שעניין ההשתטחות ברוחניות הוא על ידי לימוד תורתו של הצדיק, שבה הכניס את עצמותו.
ט”ו בשבט תשי”א:
נסתיימה שנת ההסתלקות של נשיאנו כ”ק מו”ח אדמו”ר. מתגברים הגעגועים באשר כלה קיץ עובר חורף ואנחנו לא נושענו.
אבל מצד שני ההרגל עושה את שלו, ויש מקום לחשש אשר יתיישן הדבר, ואור וחום ההתקשרות לנשיאנו, לתורתו ולהוראותיו אשר כולו חד, ילך הלוך וחסור ח”ו.
אלה הדברים אשר דבר משה בנוגע לתורה: הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום, ופירושו: כדיוטגמא חדשה שהכל רצין לקראתה. ובנוגע למצוות, מצוותי אשר אנכי מצוה אתכם היום, ופירושו: שיהיו עליכם חדשים כאילו שמעתם בו ביום.
“האם התקררתי?”
לחיים חסידים!
כדי שהעניינים שלומדים בחסידות ייכנסו בנו בפנימיות, צריך לחשוב עליהם מתוך התבוננות ולהתפלל כדבעי, כל אחד לפי ערכו. בי”ט בכסלו תש”ו אומר הרבי הריי”צ, שחסידות ללא עבודת התפילה, זה להעמיד צלם בהיכל. ולשמוע חסידות ממי שלא מתעסק בעבודת התפילה, זו סקילה ברוחניות!
בדיוק לפני כתיבת שורות אלו שוחחתי עם שליח, וכך אמר לי: בקריאת שמע שעל המיטה, אדם לא אמור לעשות חשבון נפש אם היום השתגע, כי לא שכיח כל כך שאדם יהפוך למשוגע כך באמצע החיים.
אך חשבון הנפש שכן צריך להיות הוא: האם התקררתי?! כי שיגעון איננו מחלה מידבקת, אבל להידבק בקרירות – כן! זה אפשרי לחלוטין!
כתבתי בעבר שבאמצע התוועדות פנה אלי הרב החסיד הרב יוסף יצחק גורביץ ממגדל העמק ואמר לי בצרפתית: Taieb restes Frais. תרגום : טייב, תישאר טרי… ועל שאלתי איך עושים את זה, ענה לי: שלא יהיה יום שבו תתפלל בלי ללמוד לכל הפחות חצי שעה חסידות. צריכים להישאר טריים. ללמוד את השיחות ובפרט מהשנתיים האחרונות. ללמוד באופן רציני ויסודי ענייני גאולה ומשיח. במקום שמחשבתו של אדם, שם הוא נמצא.
אילו ידעתי הייתי, לא רק ללמוד, אלא להתאמץ להיות שם, לחשוב ולהתבונן ושוב להתבונן, וכשיעמיק בזה הרבה ישמח ליבו ותגל נפשו. יש בתורה אור אלוקי שפועל על נפש האדם. צדיקים דומים לבוראם. העצם של הרבי שהכניס בתורתו פועל על הנפש, מאיר אותה, וזה פועל על הלב להרגיש קצת אחרת. פתאום מסתכלים על העולם לא במשקפיים שלנו, אלא במשקפיים שלו.
בי”ט בכסלו לא יצא מהכלא אדם, אלא שיטה, השקפת עולם. בי”ט בכסלו יצאה לחירות תורת החסידות, התורה שהאירה ומאירה את העולם, ומעוררת מהתרדמה את נקודת היהדות אצל כל מי שלומד אותה.
בכ”ד בכסלו תשי”ב אמר הרבי שיש להחדיר בתוכנו הכרה והרגשה, שמלבד הקדוש ברוך הוא, ליובאוויטש ותורה, אין שום מציאות בעולם.
אסור לנו לשכוח לרגע שכל מטרת ה’יפוצו מעיינותיך חוצה’ היא ה’קא אתי מר דמלכא משיחא’. זו היא המטרה, ובעזרת ה’, בכוחו ובשליחותו של רבנו נשיאנו, נשיג אותה ובקרוב, ואז, כאשר את רוח הטומאה יעביר מן הארץ, ומלאה הארץ את ה’, שוב נזכה, אך הפעם לנצח, להתראות פנים בפנים עם אדוננו מורנו ורבנו.
גוט יום טוב, לשנה טובה בלימוד ובדרכי החסידות ניכתב וניחתם.
