הרב מנחם הלפרין
במאמר קבלת הנשיאות של הרבי, בו הוא הגדיר לנו את תפקידנו – דור השביעי. להוריד את השכינה פה למטה.
נכון, שלמות המשימה היא בהבאת משיח צדקנו ובגאולה השלמה, אבל הדרך להביא לכך היא ל”חיות גאולה” – לחיות עם הקב”ה בכל מהלך חיינו, וכמובן להנחיל זאת גם לילדים, “למען אשר יצווה את בניו כו'”.
מורגל בפי החסידים פי’ השל”ה הק’: אם “זה קלי” – הקשר שלי עם הקב”ה מבוסס על השכל והרגש שלי, “ואנוהו” – אני והוא יחד – הקשר הוא חזק ואמיתי. “אלוקי אבי” – אבל אם הקשר הוא רק בגלל שכך אמרו לי אבותי “וארוממנהו” – הקשר הוא מרומם ומרוחק.
לא מספיק לספר לילדים על הקב”ה אלא צריך גם לקרב אותו אליהם.
מהי הדרך לעשות זאת?
ישנה נקודה אחת חשובה שחשוב להעלות אותה ויש לה השפעה רבה על הנושא והיא: הדרך בה אנו מציגים לילדים את חובותיהם הרוחניים. אם אנחנו רק מדברים איתם על החובה שלהם לקיים אותם ואוכפים זאת, הדבר גורר יחס קר ומרוחק מצד הילדים. אך אם אנו גם מדברים איתם על המשמעות הפנימית של התורה והתפילה בקשר בינינו לבין הקב”ה ומנחים אותם למצוא כל אחד את הנקודה שנוגעת לו ומדברת אליו הדבר מפתח קשר פנימי וחם של הילדים לענייני הקדושה.החסידות מרבה לדבר על קבלת עול, לכן לפעמים אנו נוטים לטעות ולחשוב שזה מחייב להנחיל לילדים את התורה והמצוות כגזירה ללא כל חיות וטעם. אך זו טעות, אחרי הנעשה חייב לבוא הנשמע. קבלת העול רק מבטאת את החובה לקיים ‘כך ולא אחרת’, אבל מיד אחרי קבלת העול מגיע ה’חב”ד’ להחדיר את הקבלת עול בחיות ושמחה של מצווה.
זהו אתגר לא קטן, אבל זה אפשרי, וגם קצת מחייב אותנו. יש פעולות שאדם פועל בכוח עצמו, אותן הוא יכול להעריך מראש אם יצליח. אבל יש פעולות שנעשות בכוח הבא במתנה מלמעלה, להן אין גבול.
במאמר קבלת הנשיאות מגלה לנו הרבי נשיא דורנו כי ניתן לנו במתנה הכוח הנפלא לגלות את עיקר השכינה בעולם הזה התחתון – להראות שהתכלית של כל עניני העולם היא לשם הקב”ה.
המתנה הזו ניתנה גם לילדים, גם איתם צריך לדבר על זה ולספר להם כבר כשהם קטנים וגם כשהם גדלים שיש להם את הכוח לעשות לו ית’ דירה בתחתונים וזה תפקידם.
