כך תבני לעצמך משכן | מירי שניאורסון

רק לפני שבועיים ננעל בניו-יורק כנס השלוחות של חב”ד אך קצב האירועים המסחרר בישראל גורם לי להרגיש שחלפו שנים רבות מאז. הנה מה שסיפרה במעמד הבנקעט (החותם את ימי הכינוס), השליחה הוותיקה, הגב’ רחל פוגלמן ממערב מסצ’וסטס.

קודם לכן קראה השליחה את פרק התהילים של הרבנית ולאחר מכן סיפרה: המעמד הזה של הבנקעט, בו כל השלוחות מכונסות באולם אחד, לוקח אותי אחורה שנים רבות במנהרת הזמן, למעמד עוצמתי שהתרחש לפני שבעים שנה עת הגעתי ל-770 וזכיתי להשתתף ביחידות הראשונה שהרבי הקודם (הריי”צ. מ”ש) ערך לנשים המעטות שהגיעו

לעולם לא אשכח את היחידות הזו משום שאני יכולה להעביר לכן ישירות את הברכה שהרבי הקודם בירך אותנו באותו מעמד. הרבי נכנס לחדר, התיישב לשולחן הכתיבה, פניו זרחו באור יקרות, בחדר שררה דממה וניתן היה לחוש את הקדושה באוויר. אני, ילדה קטנה בת עשרים שזה עתה התחתנה, עמדתי מלאת התרגשות ויראה והקשבתי, או לפחות ניסיתי להקשיב בתשומת לב לדבריו של הרבי.

האמת, בתחילה לא כל-כך הבנתי את הדברים. הרבי דיבר על חב”ד ועל הקמת וייסוד אימפריית ליובאוויטש באמריקה. הרבי דיבר על “והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם” ואמר כי הילדים שישובו אל ה’ הם אלה שיפעלו על לב הוריהם שגם הם ישובו בתשובה שלמה. עבורי, כבחורה צעירה, היה זה מסר עוצמתי שאני רוצה להעביר אליכן.

הייתה זו תקופה קשה מאוד, זמן קצר אחרי המלחמה הארורה. העולם עוד ליקק את הפצעים. הסבל היה גדול. אבל הרבי, כמו האדמו”רים שקדמו לו, כלל לא הסתכל אחורה. הוא הסתכל קדימה אל הגאולה, אל גאולת עם ישראל וכבר עסק בצעד הבא, להעיר את לבם של יהודי העולם ולהביא את הגאולה. הרבי הסתכל עלינו ואמר:

“אני אומר זאת לכן”, הרבי הצביע עלינו ואז אל עבר נקודה דמיונית בחדר והמשיך “ואני אומר את זה לכל הדורות העתידיים”. בנוסף אמר הרבי כי מי שפועל לטובת הפצת המעיינות, לטובת לימוד תורה, יזכה להצלחה, גם בחייו הפרטיים. אתן, נשים יקרות, שלוחות של הרבי, אתן פועלות לטובת הפצת היהדות וגילוי אור התורה בכל העולם. אליכן כיוון הרבי באומרו “לכל הדורות הבאים”, ואני בטוחה שתזכו להצלחה גדולה לא רק בשליחותכן אלא גם בחייכן הפרטיים. צדיק בישראל אינו אומר דברים בעלמא. דבריו חיים וקיימים ולכל מילה שלו יש תוקף לעד.
—
לסיום, אמנם אנחנו כבר בפרשת כי-תשא, אבל המשכן עודנו איתנו וימשיך ללוות אותנו עוד זמן רב. למשכן התנדבו כולם מכל אשר לאל ידם. המשכן שבני ישראל הצטוו לבנות אחרי שה’ סלח על חטא העגל ומסר בידי משה רבנו את הלוחות השניות, נבנה בזכות תרומותיהם של בני ישראל ונאמר עליו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, לא בתוכו אלא בתוך כל אחד ואחת מהם.

אם את רוצה לצאת ממצרים, מהקשיים ומהמיצרים שלך, ולבנות לעצמך בתוכך מקדש, זכרי שההקדמה לכך היא שמחה. לא סתם שמחה אלא שירה, שירת מרים. ההקדמה לזה היא תוספת באמונה, בלימוד תורה וקיום מצוות. הוסיפי כל יום מעט שמחה, שתפי בכך את המשפחה, את החברות ותתחילי לבנות את המשכן הפרטי שלך בו תשרה השכינה שתביא ברכה בכל מעשה ידייך.
—

הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי” – אימון וייעוץ לנערות ונשים, מרצה, מנחה ושדרנית רדיו |

בקרו באתר של מירי