כשחוטפים שיריים בחב”ד, זה מחייב | סיפורי חסידים

ליקט א’ ישראל, שבועון כפר חב”ד

סגולה לאהבה ויראה

סיפר החסיד ר’ מרדכי-יואל ז”ל דוכמן: סבי החסיד ר’ מרדכי-יואל מהומיל היה מספר שפעם ביום חג השבועות לאחר התפילה הוציא ר’ חיים-בער, המשרת של כ”ק אדמו”ר ה’צמח צדק’, בקבוקי ‘משקה’ גדולים ומיני תרגימא. לאחר הקידוש מיהר סבי לביתו של הרה”ק רבי חיים-שניאור-זלמן [מליאדי], והנה הוא יושב סביב השולחן עם קבוצת חסידים. שאל הרחש”ז את סבי: מה עושים ‘שם’ [אצל הרבי ה’צמח צדק’]? ענה לו סבי: מה שעושים כאן. נענה הרחש”ז ואמר: אם כן, הרי שכיוונתי לדעת גדולים. לאחר מכן הגישו לשולחן בלינצ’ס וסבי לא לקח. שאל אותו הרחש”ז: מדוע אינך לוקח? הרי זה מגיע משם! ענה לו סבי: ומה בכך? ענה לו הרחש”ז: הרי אלה שיריים של צדיקים, ויש בכך משום סגולה לבן ולבת. ולמי שאינו זקוק לסגולה זו – הרי זו סגולה לאהבה ויראה!

סבי התפעל מאוד מכך ששלחו את זה לכל בניו של הרבי, והרחש”ז כבר כינה זאת ‘שיריים של צדיק’.

(“לשמע אזן” עמ’ נב)

‘לפני האלוקים’ או ‘לפני משה’?

המגיד הקדוש, רבי ברוך מריקא, שימש מלמד בביתו של הרה”צ רבי לוי-יצחק מברדיצ’וב זצ”ל. לפני שקיבל אותו הצדיק בתור מלמד, הפשיט ממנו את כל בגדיו, מישש את כל איבריו ואמר: “כשר, כשר”. כשסיים את זמן הלימוד כפי שסוכם ביניהם, אמר לו הרה”צ מברדיצ’וב: “רצוני שתהיה מלמד בביתי גם מכאן ולהבא, אבל בתנאי שתאכל אתי מקערה אחת”. ענה לו המגיד: “עלי לשקול את העניין”.

באותו זמן הגיעו לברדיצ’וב האחים הצדיקים רבי אלימלך מליז’נסק ורבי זושא מאניפולי. הלך המגיד לשאול בעצתם. כשעלה במדרגות לעלייה שבה התאכסנו הצדיקים, שמע את הצדיק רבי אלימלך אומר: על הפסוק ‘ויבוא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלוקים’, שואלת הגמרא: ‘וכי לפני אלוקים אכלו? והלא לפני משה אכלו! אלא שכל הנהנה מסעודה שתלמידי חכמים מסובים בה – כאילו נהנה מזיו השכינה’. ושאל רבי אלימלך: מה פשר תמיהת הגמרא ‘וכי לפני אלוקים אכלו?’, והרי באמת אכלו לפני אלוקים, שכן ‘מלוא כל הארץ כבודו’. וענה רבי אלימלך: מפני יראת הצדיק, נדחתה קצת יראת אלוקים. ולכן אומרת הגמרא ‘וכי לפני אלוקים אכלו? והלא לפני משה אכלו!’, שכן מחמת יראת משה רבם, נדחתה קצת יראת אלוקים מליבם, ולא אכלו ‘לפני אלוקים’ בשלמות.

הבין המגיד כי בכך קיבל תשובה על מה שרצה לשאול את הצדיקים – לא טוב לאכול תמיד עם הצדיק.

(“סיפורי חסידים” זוין [תורה] עמ’ 180)

‘חוטפים’ ומחזירים בכפליים…

נוהגים היו חסידיו של הרה”צ רבי יעקב-ישראל מצ’רקאס זצ”ל לחטוף ‘שיריים’ משולחנו של רבם ביד רחבה. הוא אך טעם ממאכלו וכבר רוקנו חסידיו את צלחתו… ראתה זאת רעייתו הרבנית, והדבר לא מצא חן בעיניה. שכן כזו היא דרכם של חסידי פולין, אך אצל אביה כ”ק אדמו”ר האמצעי לא ראתה דברים כאלה. ניגשה הרבנית ואמרה לו: “הרי אינך אוכל מאומה, האם זוהי דרך נאותה?”

ענה לה הרה”ק מצ’רקאס בדרך צחות: הודות לכך שהחסידים חוטפים ממני את האוכל בשבת-קודש, יש לנו מה לאכול במשך כל השבוע…

(“שמועות וסיפורים” ח”א עמ’ 45)

צורת הצדיק חקוקה במאכל

פעם ראה הרה”ק רבי זושא מאניפולי בביתו את צורת אחיו רבנו אלימלך זצ”ל. אמר רבי זושא למשרת: מהו הדבר שאתה נושא שם? וראו שהם שיריים מהמאכל שאכל רבי אלימלך, והיתה בהם צורתו של רבי אלימלך. וזהו שכתוב “וישא משאת מאת פניו”, והבן.

(“היכל הברכה” פרשת מקץ)

אלף מילים בשבע דקות

את הסיפור דלהלן שמע הרה”ח ר’ עזריאל-זליג סלונים ז”ל מפי כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ נ”ע:

פעם הזדמן הרה”ק רבי שלום מבעלז, שהיה סגי-נהור, להיות בשבת-קודש באותה עיר שבה שהה כ”ק אדמו”ר מהר”ש שהיה לבוש אז כאחד הסוחרים והסתיר את זהותו.

כשנכנס הרבי מבעלז לבית-המדרש שהיה מלא באנשים, פינו לו את הדרך עד לשולחן, אך הוא התחיל להריח משהו והלך הצידה עד שמצא את אדמו”ר מהר”ש, שילב את זרועו בזרועו, הוביל אותו אל השולחן והושיב אותו לצידו.

ביקש ממנו הרבי מבעלז שיטעם משהו, כדי שהרבי יוכל לטעום מן ה’שיריים’ שלו, אך הרבי מהר”ש טען שאצל אביו, כ”ק אדמו”ר ה’צמח צדק’, לא נוהגים כך. לאחר הפצרות רבות מצד הרבי מבעלז, נטל הרבי מהר”ש תפוח, בירך עליו וטעם ממנו מעט, והרבי מבעלז אכל את השאר ואמר לו: “תמורת זאת אמסור לכם את סוד ה’שיריים’ שקיבלתי מאת הרבי ה’חוזה’ מלובלין!” הרבי מבעלז לחש באוזני אדמו”ר מהר”ש כאלף מילים במשך שבע דקות בלבד, והרבי מהר”ש קיבל זאת.

(‘תשורה’ מחתונת סלונים, תמוז תשנ”ט)

לא לקדש את הבוץ

סיפר הרה”ח ר’ רפאל-נחמן ע”ה כהן: פעם בשמחת-תורה היה אחד מחסידי פולין אצל כ”ק אדמו”ר מוהרש”ב נ”ע. כאשר הגישו לרבי את מנת העוף, לאחר שהרבי טעם מהמאכל, ניסה החסיד לחטוף, כמנהג פולין. הרבי עיכב בעדו באמרו: “גם אני אוהב לאכול את זה”, והוסיף: “מען וויל קריכן אין בלאטע, אבער עס פאסט דאך ניט – מאכט מען דאס הייליק און מען קריכט” [=רוצים להיכנס לתוך הבוץ, אבל הרי זה לא נאה – הופכים זאת אפוא לדבר קדוש ונכנסים…].

(“שמועות וסיפורים” ח”א עמ’ 169)

‘שיריים’ מסוג אחר…

והנה פתגם על ‘שיריים’ שכן מקובלים בחסידות חב”ד:

המשפיע הרה”ח ר’ מנחם-מענדל ז”ל פוטרפס היה אומר בשם חסידים: “הבוחר בשירי זמרה” – אין כל תועלת ב’זמרה’ כשלעצמה, בהתוועדות ובניגונים שמנגנים בה, כל עוד אין ממנה ‘שיריים’ (“שירי זמרה”), כלומר: התוצאות המעשיות שנובעות מההתוועדות, ה’בכן’ וההחלטות למעשה בפועל.

(“ר’ מענדל”)

מזכים או מחייבים?

באחת הסעודות אצל כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ נ”ע, אחד הנוכחים חטף שיריים.

ואמר כ”ק אדמו”ר: היה חסיד פולין שהיה מקושר אל כ”ק אאמו”ר [מוהרש”ב]. הוא היה ‘בעל-צורה’, מחסידי צ’ורטקוב, והיה מקורב לכ”ק אאמו”ר, והזמינו אותו לסעודת יום-טוב. בעת עריכת ה’שולחן’, לקח אותו חסיד מעצמו ‘שיריים’ מכ”ק אאמו”ר, והעיר ששמע ש’שיריים’ מזכים.

ענה לו כ”ק אאמו”ר: השיריים של הרבי שלכם אולי מזכים, השיריים שלי מחייבים. הם מחייבים עבודה במסירות-נפש, ויש לשקול בתחילה אם לקחת אותם.

וסיים כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: השיריים של יהודי של מסירות-נפש – מחייבים מסירות-נפש, הם מחייבים והם מועילים. כעבור חצי שנה קיבלתי מכתב מאותו חסיד פולין, ובו כתב לי עניין של ‘מופת’ באשר למצבו, שבלי מסירות-נפש לא היה יכול לבצע אותו.

(“ספר השיחות” ה’תש”ד [בלה”ק] עמ’ טו)

לחטוף ולקיים

בסיומה של אחת מהתוועדויות שמחת בית-השואבה, סיפר כ”ק אדמו”ר נשיא דורנו בטרם צאתו את הסיפור הנ”ל בקשר לחטיפת ‘שיריים’: כ”ק מו”ח אדמו”ר אמר פעם לאחד שחטף ‘שיריים’ מהשולחן – הוא היה מחסידי פולין – שכאשר חוטפים ‘שיריים’ בחב”ד, צריכים לדעת שדבר זה מחייב בנוגע לעניינים של עבודה במסירות-נפש!…

והרבי סיים בפנותו לקהל: ‘ועתה – יחטוף כל אחד, ואחר כך – יקיים את הנ”ל בפועל!’ והרבי ציווה על אחד מזקני החסידים להכריז אודות מסירות-הנפש הכרוכה בזה, בהפטירו: “בחסד וברחמים”.

(“תורת מנחם” חכ”א עמ’ 85)

לעסוק בפנימיות ולא בחיצוניות

להלן צרור ביטויים מכ”ק אדמו”ר נשיא דורנו בעניין חטיפת ‘שיריים’:

* כ”ק אדמו”ר שליט”א הורה שיסירו את המזונות כו’ – כיון שעומדים כבר לסיים את ההתוועדות – שכן ידוע ומפורסם שבליובאוויטש אין מחזיקים (“מ’האלט ניט”) מהעניין ד’שיריים’ (“תורת מנחם” ח”ו עמ’ 76).

* ומה שמגיע להתוועדות, חוטף ‘שיריים’, לוקח לעצמו ומחלק לאחרים – אין זו דרכה של חב”ד! (“תורת מנחם” חט”ו עמ’ 226).

* לאחד אמר אודות העניין ד’שיריים’, שמצינו בירושלמי (מועד-קטן פ”ב ה”ג) ש”רבי יוחנן… הוה מלקט פירורין” מסעודה שערכו בית-דין לאחר קידוש החודש (“תורת מנחם” חט”ז עמ’ 63).

* [בסיום ההתוועדות היו אחדים שחטפו ‘שיריים’, ואמר כ”ק אדמו”ר שליט”א]: כאן מדברים שהעולם הוא שקול, ובמילא כל פעולה נוגעת ביותר. ובשעת מעשה מונחים בעניין של ‘שיריים’, שזהו עניין של חיצוניות, כידוע שהתקשרות פנימית היא על-ידי לימוד התורה דווקא. אלה שנותנים להם – הרי זה מפני שהרבי היה נותן, ו”מילתא אלבישייהו יקירא”, אבל לולי זאת הרי זה עניין של חיצוניות, אלא שאף-על-פי-כן, מצד עניין האמונה יש בזה תועלת… (“תורת מנחם” ח”ח עמ’ 242).