סיפר ר’ יהודה קלאפמאן הסופר:
שנה אחת לפני סוכות ניגש אלי ידיד, הרה”ח הנודע ר’ אלי’ גרוס ז”ל, ושאל האם קניתי אתרוג?
עניתי שעדיין לא.
אז אמר לי אולי תיכנס לפב”פ לקנות אתרוג אצלו, כי בשבילו זה פשוט פרנסה לחג.
נכנסתי להנ”ל, ועל השולחן בבית היו כמה אתרוגים, אבל לא מצאתי אף אחד שמצא חן בעיני לקנות.
בינתיים נכנס עוד אחד וניגש לשולחן, בוחר אתרוג ושואל מה המחיר, משלם ויוצא.
אני הצטרפתי אליו ליציאה, וכשהיינו בחוץ שאלתיו מה כבר מצאת שקנית כאן, אני כבר מסתובב חצי שעה ולא מצאתי שום אתרוג שנראה בעיני הדר?
ענה לי היהודי, בשבילי הדר באתרוג זה לתת פרנסה ליהודי!
נהניתי מהתשובה, אבל חשבתי שבטח קנה אתרוג מהודר במקום אחר וזה האתרוג הי’ רק לפרנס את המוכר, כי הכרתיו שיש לו האפשרות לזה.
בחג נפגשתי שוב עם הנ”ל בביכנ”ס וניגשתי לבדוק באיזה אתרוג הוא באמת משתמש, האם זה אותו שראיתיו קונה או אתרוג אחר מהודר.
ראיתי שאכן השתמש באתרוג ההוא שאמר לי שזה בשבילו אתרוג הדר בזה שנותן פרנסה ליהודי לחג!
מאוד התפעלתי מזה והחלטתי לכתוב עד”ז להרבי לגרום קצת נח”ר, ולספר על מקרה מיוחד של אהבת ישראל.
נכנסתי למזכירות ושאלתי את המזכיר האם זה נכון לכתוב לרבי דבר כזה?
המזכיר קצת התרגז וענה, הרבי מקבל בכל יום כל מיני מכתבים של לשה”ר ורכילות ומכתבים מצערים וכל מיני עגמ”נ, ואתה יש לך סיפור של נחת ואהבת ישראל ואתה מתלבט האם עליך לגרום לרבי נח”ר?
הבנתי, ומיד הלכתי ליהודי תושב השכונה שהי’ ספרא וסייפא, גם כתב בכתב יפה ביותר וגם ידע לכתוב במליצות ושפה יפה, וסיפרתי לו מה קרה כדי לכתוב לרבי את כל הסיפור.
הוא כתב מגילה שלימה, בכתב הדר על נייר מיוחד משובח ויפה, בחרוזים ומליצות, ורשם את כל הסיפור עבור הרבי (חבל שלא שמרתי לעצמי העתק).
בסוף המכתב הוספתי שהיהודי הנ”ל צריך רפואה שלימה, והזכרתיו לברכה.
הגעתי למזכירות ומסרתי את המכתב עבור הרבי.
למחרת אני מקבל טלפון מהמזכיר ואומר לי: אין לי תשובה מהרבי ע”ז, אבל אספר לך מה קרה עם המכתב, אני שמתי את מכתבך עליונה מעל הערימה של המכתבים, כדי שמכתבך תהי’ הראשונה שהרבי יראה, ומיד כשהרבי קיבל את המכתב אכן לקחו מיד והתחיל לקרוא, אני נשארתי עומד ליד הדלת כדי לראות מה יקרה עם המכתב.
הרבי התחיל לקרוא את מכתבך, וראיתי שאינו קורא את המכתב בחיפזון ומהירות, אלא הרגשתי שהוא מתרכז על שורה ועל כל מילה, וככה לאט לאט הרבי המשיך לקרוא את מכתבך ומשורה לשורה החיוך על פני קדשו הלך וגדל הלך וגדל.
הסיפור גרם נחת רוח רב במוחש.
