אחד מעקרונות החינוך החסידי הוא לעסוק בהגברת הטוב ולא להתעסק עם שלילת הרע עפ”י העקרון שלימדנו אדה”ז בתניא “כי מעט אור דוחה הרבה מן החושך שנדחה ממנו מאליו וממילא” ולכן אין צורך לעסוק בשלילת הרע כי אדרבא, דוקא העיסוק בו נותן לו מציאות.
אלא שלצערנו, לפעמים מרוב התרחקות בעיסוק ב’שלילת הרע’ לא שמים לב ומאפשרים לרע עצמו לחדור לבתינו אך ‘לא מדברים על זה’ כי ‘אנחנו לא עוסקים בשלילת הרע’.
אמנם שלילת הרע היא לא דרך החינוך והעיסוק והדיבור על הרע יש בו נזק – כמובא במכתבי הרבי פעמים רבות. אבל עצימת עיניים ופתיחת דלת לרע להכנס לתוך בתינו גרועה שבעתיים. צריך להבחין בצורה ברורה בין עיסוק בלתי רצוי בשלילת הרע לבין ההכרח בהכרה בו וגדירת הגדר לצורך הזהירות ממנו.
בדברי כיבושין שאמר הרבי בי”ז תמוז תשמ”א מלמד אותנו הרבי את החשיבות הרבה לגדירת הגדר לצורך זהירות ושייכות לכל ענין של רע: [תוכן הדברים]
בשבעה עשר בתמוז “הובקעה העיר”, לא חלילה נפלה לגמרי החומה, רוב רובה של החומה נשאר שלם, העיר ירושלים עצמה עם כל דרגות הקדושה שבה – העיר, הר הבית, העזרות, ואף קודש הקדשים אף הם נשארו שלמים ולא נפגעו כלל, רק נפגעה ‘חומה’ שמקיפה ומגנה על ירושלים, וברוחניות – לא נפגעו חלילה ענינים עיקריים ממצוות התורה אלא נפרצו רק הגדרות והסייגים שהם רק מגנים ושומרים על מצוות התורה.
טוען על כך ה’כסיל’ – היצר הרע מה הרעש הגדול? מדובר סה”כ בבקיעה של החומה ולא בנפילה שלה וכן מדובר רק ב’חומה’ – ענינים שהם רק גדר וסביב למצוות אבל לא אין כאן חלילה פגיעה בעיקרי התורה עצמה.
מלמד אותנו יום זה של שבעה עשר בתמוז כי כל פרט באידישקייט נוגע בעצם מציאותו של היהודי, ופגיעה אפילו קלה גם בגדרים ובסייגים ששומרים על התורה והמצוות נחשבת לתחילת ‘חורבן הבית’.
עניין זה גם נלמד בפרשת השבוע ‘מטות’ החלה תמיד בין המצרים ובה כ’ עניין הנדרים אשר גם עליהם שואל הכסיל – היצר הרע: דייך במה שאסרה תורה! אך מלמדת אותנו התורה “סייג לנדרים פרישות” – כאשר אדם מרגיש אפילו בדבר היתר שהוא עלול לגרום לו חלילה לירידה ביראת השמים שלו, ברוחניות שלו או באידישקייט שלו, עליו לפרוש מדבר זה. פרישות זו נוגעת לעצם מציאות היהודי כדברי הברייתא דרב פנחס בן יאיר “פרישות מביאה לידי קדושה”.
לא רבות הפעמים בהם דיבר הרבי על הפרישות מדבר המביא לידי חטא כי אין דרך החסידות לעסוק תדיר בשלילת הרע, אבל באותן פעמים בהם הוא דיבר על כך הדברים היו ברורים ואין שום מקום לטעות: חובה לפרוש ולהתרחק מכל דבר שעלול לפגוע ביראת השמיים וברוחניות שלנו והדבר נוגע לעצם מציאותנו כיהודים.
ישנם נושאים ותחומים שונים כתחומי התקשורת הכתובה, המדוברת והסלולארית, הנהגת הבית וכדומה, אשר מסיבות שונות אין בהם ‘תקנות’ מחייבות או שהתקנות אודותם לא נתקבלו ע”י רוב הציבור – אין בהם ‘עיסוק בשלילת הרע’, אבל יש לכל אחד ואחת מאתנו חובה פרטית לשמור על ‘חומת ירושלים’ – ‘חומת ירא שלם’ שלא יהיה בה אפילו סדק קל.
יש לנו חובה כלפי עצמנו, וכלפי ילדינו לא לפגוע ב’עצם המציאות היהודית’ ומתוך אחריות אישית לא לוותר על הגדרות והסייגים שהשכל הישר והמפוכח מחייב אותם ולא לסכן אפילו ענינים קלים של אידישקייט ובודאי לא לסכן את יראת השמים, טהרת העיניים, המחשבה והלב.
נבטיח לילדים שלנו מסלול חיים בטוח ורצוף רק אור וטוב.
