האמונה לא נובעת מהשכל
היא יוצרת את השכל.
פשוט להאמין זה העניין?
כי מצד השכל אין לנו סיכוי להתמודד עם אתגרי העולם. הגשמי, החומרי, זה שלא שואל ולוקח, זה שגורם לנו לחשוב שלהיות צודק טוב יותר מלהיות חכם, שכשמשהו נשבר היכולת להרכיב את החלקים מחדש היא אפסית, זה שבד”כ כשחשוך לאו דווקא אפשר להאיר, זה שמבקש לראות את האחר כרובוט ולא כאחד הבריאה של יוצרנו.
העולם המיושב, הקר כקרחון, כן אתה,
אין לנו יכולת מולך.
האמונה
פצצת אטום שמחיה את המציאות.
לחיות, לנשום, לשמוח, לצמוח לפרוח להתהוות בכל רגע – אמונה.
להאמין בטוב כי הרי אין רע, להאמין באושר כי אין כאב, להאמין בחלומות כי הם מתגשמים.
להאמין בכוחות שלנו כי הם קיימים, לשאוף, לרצות, להתקדם,לאהוב, לבחור נכון.
או פשוט – השגחה פרטית כפול מיליון.
השכל יכול לנווט לכיוון השני, אבל אני בוחר להאמין, לבטוח, אני בוחר להיות חכם, אני בוחר לאסוף חלקים, שברים, רסיסים ולהרכיב מהם יצירה, בריאה , נכונה וטובה – מתוקנת.
אני בוחר להסתכל על חצי הכוס המלאה כי החצי השני חסר משמעות, אני בוחר לקחת איתי פנס בעולם חשוך ולהאיר, אני בוחר לאהוב, לקבל בשביל לתת לאחר, בוחר לקבל כל ניסיון בידיים פתוחות – זו עוד מדרגה לפסגה, אני בוחר לשמוח, בוחר לומר תודה.
הרי אני יכול להפוך את העולם – אני צריך רק לרצות.
כי דברים שלא מתקבלים בשכל, ע”י האמונה מקבלים חיות.
השאלה האם אתה מכניס את האלוקות לאמונה?
אתה מאמין באמונה שלמה שהכל יכול להשתנות?
אתה חי או מת? אתה מאמין או לא מאמין?
בכח האמונה המשיח יכול לבוא ברגע זה.
זה לא שכלי – זו אמונה.
