פעם, במהלך שיעור שמסרתי לנשים, אמרתי, “החסידות מבארת…” והמשכתי להסביר את העניין מנקודת ראות חסידית. אך אחת הנשים בקהל קפצה מיד ושאלה, “כל זה טוב ויפה, אך מה אומרת על זה היהדות?” אמרתי לה שחסידות ויהדות אינן שתי פילוסופיות שונות. חסידות היא חלק בלתי נפרד של הזרם העיקרי של היהדות; היא הסתכלות פנימית שלה; אין זו דת אחרת. למעשה, אחד ההישגים הגדולים של האדמו”ר הזקן היה, שהוא הצליח להראות כיצד ה”נגלה” שבתורה – כמו התלמוד והשולחן ערוך – ופנימיות התורה, היינו החסידות, אינם שני דברים שונים. יתר על כן, כפי שהזכרנו בכמה הזדמנויות (ראה הפרק הקודם), החסידות נחוצה לקיום היעוד של עם ישראל כולו.
הספר המפורסם ביותר שנכתב על ידי האדמו”ר הזקן על פי תורת הסוד, הוא ספר התניא הלוקח את הרעיונות הנשגבים ביותר של החסידות ומוריד אותם לרמה שבה יכול כל אחד להבין משהו (לפי רמתו וכישוריו) ולהשתמש בו לעבודת ה’.
את החומש יכול – ולפי המשנה, גם צריך – אפילו ילד בן חמש, ללמוד על פי רמת הבנתו, כמובן. בו בזמן החומש נלמד גם על ידי תלמידי חכמים מובהקים, ברמות הגבוהות ביותר, כולל גם בדרגת ה”סוד” שבתורה. כך נכון הדבר גם לגבי ה”תניא”, המכונה “התורה שבכתב של החסידות”. כל אחד יכול לקבל משהו מן התניא. מעניין, בקשר לתניא, אמר פעם רבי לוי יצחק מברדיטשוב המפורסם, ידידו הקרוב של האדמו”ר הזקן: “איך הצליח ר’ שניאור זלמן להכניס אלוקים כל כך גדול בספר כל כך קטן?”
האדמו”ר הזקן לימדנו שאין שום חלק בתורה, אפילו החלק הנסתר ביותר שבה, שאיננו רלוונטי לכל יהודי ויהודי. יותר מאוחר, הרחיבו האדמו”רים שבאו אחריו, את היקף הפצת החסידות, עד שהיא נעשתה זמינה לדוברי אידיש, אנגלית, צרפתית ועוד. ספרי חסידות תורגמו כמעט לכל שפה שיהודים מדברים בה, ואפילו לשפות שאין מדברים בהן, כמו כתב ברייל לעוורים. החסידות נלמדת כיום בשיעורים לציבור הרחב, בקלטות, בקלטות וידיאו, בטלפון, בפקס (ולאחרונה, גם באינטרנט). מטרת כל זה, היא להפיץ את תורת החסידות בהיקף רחב ככל שאפשר, כדי שמשיח יבוא מהר ככל האפשר.
אור וזמן
הרבי מצביע על כך שאפילו שמו של האדמו”ר הזקן משקף את הרעיון הזה. “שני-אור” מרמז על אור כפול, האור הנגלה של התורה, והאור הנסתר שבה. השם זלמן בחילופי אותיות פירושו “לזמן”, המרמז ששני האורות חייבים להאיר את העולם שבמהותו הוא מוגבל בזמן. לפני בריאת העולם, המושג זמן לא היה קיים. העולמות העליונים אינם מתנהלים על פי השעון. זמן הוא תכונה של העולם הזה.
יהודי, כמובן, אסור לו לחוש את עצמו מוגבל בכל הגבלה שהיא, כולל זמן, כי נשמתו נעלית מכל ההגבלות. הנה דוגמה מן המציאות: אחיין שלי נסע לרוסיה לפני כחודש, בשליחות, כדי להפיץ יהדות. לא מזמן, שלח מכתב לאמו, והיא מסרה לי אותו שאקרא בו. זה ממש לא יאומן. הוא תיאר את כל מה שהשליחים עושים בעיר בה הוא נמצא, והישיבות שהם ייסדו. כולם באים לשיעורים בימי ראשון, ורבים מהם, גם בערבים, אחרי שעות העבודה. אנשים נכנסים כדי לשאול שאלות בהלכה. הוא האריך בתיאורו עוד ועוד על השינויים המדהימים שנעשו שם, ועל העניין העז שאנשים מגלים ומשקיעים ביהדות. “אלוקים אדירים”, את חושבת לעצמך, “הזו היא רוסיה?! משיח עדיין לא הגיע, אך בטוח שהוא כבר בדרך!” מה זה בא ללמדנו? שאנו יכולים לעשות כל דבר, בלי שום הגבלה או מיצר כל שהוא של זמן או מקום. מלים אלו, “הגבלה ו”מיצר” לא צריכות להיות חלק מן הלכסיקון של היהודי. נשמותינו הן “חלק אלו-ה ממעל ממש”, כפי שנאמר בספר התניא, ולא נרשה ל”זמן” ולדברים מסוג זה להטריד אותנו. יהודי יכול להתעלות מעל הגבלות העולם הזה על ידי שלא יתחשב בהם.
זו הכוונה של הורדת שני-אור, האור הכפול, לתוך העולם המוגבל בזמן. כאשר האור של התורה הנגלית והאור של תורת הנסתר מתגלים בעולם דרכנו, אזי אנו מתעלים מעל ההגבלות של העולם הזה ועושים בכך דירה מתאימה עבור הקב”ה.
