מחכים לך, רבי | גלי אלחנן בטור לחודש הגאולה

חודש כסלו,

נכנס לו, והשמחה באויר מיד מורגשת. יואלה מספרת על התקף הלב המפורסם ואני במחשבות ישר צוללת.

מעניין איך זה היה? כולם רוקדים בשמחת תורה. אני מדמיינת את 770, הנשים על הספסלים עומדות.

מחובקות, צפופות, רוכנות מטה, מביטות לעזרת גברים.

ושם, קולות ששון ושמחה, כולם רוקדים, מוחאים כפיים, פנים משולהבות משמחה, והרבי במרכז מניף את ידו הקדושה.

מעגלים מעגלים צפופים עד אין מקום, המון חסידים רוקדים. חם, המזגן לא מורגש וכולם מזיעים.

ובבת אחת, באמצע השמחה האדירה, נשמעת צעקה.

האוזן קולטת מה שהעיניים מסרבות לראות, פניו של הרבי לגמרי אפורות.

אחז הוא בכסא והתיישב.

צעקות בכל מקום, כאוס, מהומה. חלונות נשברים והחסידים עוזבים את המקום במהרה.

הרבי מסרב להתפנות, קם ומסיים לבד את כל ההקפות.

האויר טעון, כולם עוקבים אחריו בדריכות, הבהלה גדולה, הדאגה חזקה ומורגשת. מה קורה לרבי?

רופאים נזעקים אל המקום ומעלים את הרבי אל חדרו. הרבי עבר התקף לב קשה. הלחישה עוברת במהירות מאוזן לאוזן וכולם דרוכים אומרים פרקי תהילים.

אמבולנס, סירנות, הרבי מסרב ללכת לבית רפואה, והציוד הרפואי מגיע במהרה.

מחדרו של הרבי יוצאת הוראה, יש להמשיך בריקודים וכמובן עם שמחה.

והחסידים, מקשיבים להוראה הברורה והנחרצת רוקדים במעגלים, שרים, מבולבלים, דמעות יורדות על הלחיים והם ממשיכים עד הבוקר.

יום למחרת, הרבי לא יוצא מחדרו. לא יומיים, לא שבוע ולא שבועיים.

הדאגה מכרסמת והגעגוע כה חזק.

יום יום סופרים את השעות, הדקות והשניות.

ראש חודש כסלו, יום בהיר מלא באור, הרבי יוצא אז מחדרו.

פניו כמו מלאך אלוקים, קורנות, והחסידים נדהמים. השמחה פורצת, סוחפת, צהלות חסידים.

כולם ב770 פורצים בשירה וריקודים. התוועדויות, סעודת הודיה, ניגון מיוחד לרגל המאורע.

חודש כסלו חודש הניסים, אנחנו את הרבי כבר הרבה יותר מחודש לא רואים.

כבר ספרנו ימים שעות ושנים, רקדנו אל תוך הלילה כבר הרבה פעמים.

חודש כסלו חודש הגאולה, רעבע תתגלה אלינו כמו באותה שנה.