הרב אבי זילברמן, יועץ נישואין
דרש רבי שמלאי: למה הולד דומה במעי אימו?
לפנקס מקופל, ראשו בין ברכיו ועקבותיו על עגבותיו, פיו סתום וטבורו פתוח, ואוכל ממה שאמו אוכלת, וכשיוצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח וכו’
(גמרא נדה דף ל’ עמוד ב’)
כאשר התינוק נמצא בתוך בטן אמו, קיימים בו כל אברי הגוף – עיניים, אוזניים, אף, פה ושאר האיברים, אך הם לא משמשים אותו כלל.
רק כאשר יוצא התינוק לאוויר העולם, העיניים מתחילות לראות, האוזניים לשמוע, האף להריח וכו’.
בחיי הזוגיות, האיש והאישה ערבים ומעורבים אחד בתוך חיי השני, כך שכל פעולה של האחד משפיעה על השני לטוב ולמוטב.
כאשר נוצר מצב בו צד אחד נפגע מהשני, הוא נכנס למצב של הריון. לא רואה את שלל המעלות של בן הזוג ושל חיי הזוגיות, מפסיק לשמוע ולהבין מה עובר באמת על הצד השני, לא מריח את האווירה בבית האם היא חיובית או מתוחה, וכך הזוגיות ניזונה רק מחבל הטבור.
כלומר: שני בני הזוג עושים פעולות טכניות בלבד לטובת הזוגיות. ללא רגש, אחווה, אכפתיות ואהבה הדדית.
המצב המתוקן בחיי הנישואין דומה ללידת העובר:
כאשר בכל מצב בחיי הזוגיות, לא נסוגים למצב של “הריון” (כאמור, התקפלות והתכנסות לתוך עצמנו ועשיית פעולות טכניות בלבד) אלא משתמשים בעיניים הפקוחות להסתכל תמיד על מכלול הצדדים הטובים שבן הזוג נותן לחיינו המשותפים, וכן לשמוע ולהקשיב לעומק, לזהות את ההתנהגות של בן הזוג ולהבין מה עובר עליו, להריח את האווירה ועוד.
מצב זה, של “לידה” – גלוי האור, מאפשר לבני הזוג לדלג ולקפוץ יחד על קשיים ומהמורות שמזדמנות מפעם לפעם בחיי הנישואין, ולצלוח אותם מתוך אהבה ואחווה שלום ורעות.
