פורים במכון – כייף לא נורמלי | גלי אלחנן בהגיגים מרגשים

פורים במכון

כיף לא נורמלי

מסיבה מטורפת עם די ג’י אודליה.

המוזיקה מסחררת ואנחנו רוקדות, קופצות שרות וצועקות.

עד אור הבוקר, איך בנות פה לא מתעייפות.

השמחה מטורפת, לא מפסיקים לקפוץ!

חזרתי תשושה ישר למיטה.

וביום שאחרי שוב פעם ריקודים וקפיצות בסעודה

וזה בדיוק מה שהייתי כל כך צריכה

שמחה ענקית וגדולה.

הניגונים ממשיכים איתי כל היום למיטה

אני נרדמת עם חיוך שנשאר עד הבוקר ובממשיך כל היום כולו

גלגל קסום של שמחה

והכל קליל יותר, לא מאיים לא נוקשה

הכל פשוט יותר לא מכביד לא קשה

וכמו שאמה אמרה בהתועדות לפני כמה שבועות. השמחה היא עצומה, יש בכוחה להביס הכל.

כמה שזה נכון.

בלילה במכון חילקו קצת משקה לבנות. שתינו הרבה לחיים והיה שמח.

בתור חובבת שתיה חריפה נהניתי כל כך, כמובן ששתיתי והתחלתי לרקוד.

דניאלה גולן לקחה את המיקרופון ואמרה דברים שקצת קשה לי לשמוע

היא ביררה עם רבנים ומצאה שאין שום היתר לנשים לשתות.

ליקר ויין – כן, שתיה חריפה – לא.

הדברים שלא רציתי לשמוע נכנסו אל הלב

יום אחרי שאלתי את המשפיעה, ניסיתי לסחוט היתר לשתיה חריפה.

זה מביא לשמחה, עוזר לריקודים, משחרר מכל המחשבות המכבידות.

זה מעצים את רגש האהבה שיש לי כבר לסביבה!

היא חייכה, וברגישות האופיינית לה הסבירה שלאישה יש את הכוח להגיע לאותה שמחה, אותה אהבה גם בלי השתיה. ולכן אין צורך בשתיה חריפה.

לא השתכנעתי וביקשתי אישור מיוחד.

יותר מאוחר המשכתי לחשוב על אותה שיחה. איך בדיוק יש לי את הכוח להגיע לאותה שמחה.

ניצן בדירה סגרה לי את הפינה.

“הרב זילברשטרום אמר ששמחה אמיתית זו בעצם נתינה”

שוב הנפש הבהמית לא מסכימה לקבל. “נכון, נכון, אבל אני לא מתכוונת לזה”.

בלילה במיטה המחשבות לא נותנות לי מנוחה.

לאט לאט מתחברים להם השיעורים ששמעתי לאחרונה, התניא שאני קוראת מדי יום, שיחה של הרבי ועוד אחת, ועוד פנינים מחברותי למדרשה.

יחד הם מביסות את הנפש הבהמית ומוכיחות לה שהיא טועה.

מה קרה לי? הייתי בחורה כל כך שמחה?! אך בחודשי החורף הקרים שקעתי בעצבות מכבידה.

ושוב רפרוף על חיי לאחרונה הבנתי שהבעיה היא בעיקר בתודעה.

צפייה לקבלה.

שזהו בעצם שורש כל הרע

בבוקר מבטי נח על הבלאגן בסלון והחלטה חסידית התפתחה במוחי.

להמשיך את השמחה של פורים בכלים מעשיים למשך כל השנה כולה

שינסתי מותניים והתחלתי בנקיון הדירה, בשמחה.

גם זה סוג של נתינה, לעצמי ולסביבה.