מתתיהו ובניו מנצחים את היוונים, ההתרגשות גואה, הנה, הולכים לקדש את בית המקדש לסלק ממנו את הטומאה, לטהר אותו ולהחזיר את העבודה לתיקונה. להקריב קורבנות ומנחות, להקטיר קטורת ולהעלות אור במנורה – להאיר שוב את העולם באור התורה והקדושה.
גם אנחנו, הכוהנים בבית המקדש הפרטי שלנו – הבית היהודי, אחת העבודות העיקריות שנדרשות מאיתנו היא להעלות את האש בקני המנורה – הילדים שלנו, להאיר אותם באור התורה והחסידות שיהיו נרות להאיר. לפנינו אתגר לא קטן, החושך של העולם וטומאת יוון מקיפים אותנו ופעמים רבות גם חודרים קצת אל הבית פנימה, מבלבלים את סולם העדיפויות שלנו, מחדירים גם אלינו הביתה ערכים ונורמות שמקורם לא בתורה ובדברי רבותינו הק’ ויוצרים מבוכה גדולה אצלנו בכלל ואצל בני הנוער בפרט.
המכבים נכנסים לבית המקדש ועומדים מול כדי השמן הטמאים. המצב נראה די ברור, אי אפשר להתעלם מהמציאות, כל השמן טמא מה כבר אפשר לעשות? גם התורה מכירה בכך שהרי הלכה פסוקה היא טומאה הותרה בציבור. את המנורה חייבים להדליק ובשמן הטמא. לא נלך עם הראש בקיר, עדיף להדליק את המנורה עם שמן טמא מאשר לא להדליק אותה בכלל.
אבל הלב לא נותן, בשביל זה ניצחנו את היוונים, כך אנחנו הולכים לייסד ולחנוך מחדש את עבודת בית המקדש ולהאיר את העולם בשמן שנגעה בו טומאת יון?! אנחנו רוצים בית טהור על טהרת הקודש. ממשיכים לחפש פתרון.
כשרוצים באמת, מצליחים. מצאנו, מצאנו, נשמעה הקריאה, הנה נמצא פך שמן חתום בחותמו של הכהן הגדול, הנה, יש לנו שמן טהור. האור של המנורה שלנו יתבסס על טהרת הקודש.
רגע, רגע, נשמע קולם של הספקנים. על מה השמחה הגדולה? זה אמנם פך שמן טהור אבל כמה הוא כבר יועיל? לא נצליח להאיר איתו את כל הימים עד שיגיע השמן הטהור. המצב לא טוב ואי אפשר להתעלם מהמציאות, צריך להבין שהמצב השתנה, יש אומנם נקודת אור אבל בסופו של דבר נזדקק להשתמש בשמן הלא טהור.
אבל הקול הנחוש וההחלטי גבר. לא מערבים שמן טמא ולא מוותרים על הדלקת המנורה, מדליקים רק עם השמן הטהור. אם הדרך ברורה, צועדים בה ולא נבהלים מהקשיים וסימני השאלה וההצלחה בו תבוא.
הסוף ידוע, בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו והבא להיטהר מסייעים בידו. מעט אור הפך להרבה אור ודחה את החושך – הדרך הבטוחה להצלחה.
הלקח ברור, גם בהדלקת נרות בית המקדש הפרטי שלנו, הולכים בדרך שמבטיחה הצלחה. הולכים בביטחון עם האמת, בלי להיבהל ולהתבלבל מהחושך שסביב ומסימני השאלה.
נחנך את ילדינו חינוך שמבוסס על הערכים החסידיים, כך יהיה ברור להם מה התפקיד שלהם בעולם, מה העיקר ומה הטפל והעולם הגדול יבלבל אותם פחות. נדבר עם ילדינו על הערכים החסידיים בצורה ברורה פשוטה ונעימה עד שהערכים יאירו להם את דרך החיים ויחסכו מהילדים את המבוכה שעולם הנוצץ והמפתה עלול לגרום להם.
כן, זה אפשרי. הקול הצלול והברור שמדבר על ערכה של הנשמה והכוחות שיש בה, על האהבה שהקב”ה אוהב אותנו והאהבה שיש לנו אליו. על מצוות ועל צוותא עם המצווה, על ראש בני ישראל שמחבר ומשפיע, על שליטה עצמית ויתרון האדם מן הבהמה, על דיבור וחיבור עם המלך ובקשה ממנו. על אחדות ואהבת ישראל כמו גוף אחד, הקול הזה יכול לגבור על כל רעשי הרקע של העולם החומרני והאגואיסטי שבו אנו חיים. ולהעלות את אש הנשמה היהודית בילדינו, מעט אור דוחה הרבה מן החושך.
נכון, חינוך ערכי הוא לא קל, הוא אינו יכול להיעשות בשליפה מהמותן וכתגובה לאירועים. חינוך ערכי מצריך תכנון, מחשבה, והמחשה אישית. לא קל, אבל אפשרי, בידינו הדבר.
