[מאת: שני יהודית פלוסקונוס – תלמידת המכון לבנות של ‘אור חיה’ – המרכז העולמי לאישה היהודיה בירושלים]
רוצה לשיר את שירת חיי
שירת ההתחלה המיושנת
לא עוד כשירת הברבור
הגווע
לא עוד.
רוצה לרקוד
את היופי שמביט פנימה
ורוצה לצאת מתוכי
כתמול שלשום
כרחוב מוכר ואהוב
מתגעגע
רוצה לשיר את עצמי
שוב ושוב
ללא השרעפים הכובלים
נכנסים אל חדרי המוח
מוזרמים אל הדם.
מהלב.
לא עוד יושבת דומם
מרכסמת רחש ציפורניים
לא עוד כנווד המחפש
מצאתי ואנצח
בכל רגע
כמו את שאהבה נפשי
את נפשי שלי
שלי הזאת הלא ידועה
הפחות מוכרת
ההכי אהובה
שלי ועצמי עוד
כי מה אני מה כוחי
מה חיי
י-ה אכסוף
בתענוגים
ומים רבים.
עד אלייך אבוא. ואל תפנה ממני.
רוצה לשיר בקול תודה
ולהגיד את המנגינה
לשמור אותה
לנצח.
