הרבי מתאר את מעלתו של היום:
“ח”י באלול תנ”ח הוא היום המאושר האמיתי לכל החסידים על-פני תבל, שכן יום זה הוא היום הבהיר של כל החסידים בכל העולם, הוא היום שבו נולד מורנו הבעש”ט.
“ח”י באלול תפ”ד הוא היום הגדול המאושר שאי-אפשר להעריכו, כשמורנו הבעש”ט נהיה בן עשרים ושש שנים, ולמעלה פסקו שאחיה השילוני יתגלה למורנו הבעש”ט ויגלה לו את מאור התורה הנגלית והקבלה, כפי שלומדים בגן-עדן.
“בח”י באלול תצ”ד מלאו עשר שנים ללימודו והדרכתו של אחיה השילוני את מורנו הבעש”ט. במשך עשר שנים אלה הנהיג מורנו הבעש”ט את עדת הצדיקים הנסתרים, התהלך ממקום למקום בין אנשים פשוטים וסיפר להם סיפורים במעלת ישראל, מידות טובות ויראת-שמים. וכשנשלמו עשר שנות הלימוד, הנה בח”י באלול תצ”ד, על-פי תוקף הוראת ודרישת מורו אחיה השילוני, נתגלה כ’בעל-שם-טוב’, עושה נפלאות ומגלה עמוקות.
“בח”י באלול תק”ה נולד הוד כ”ק אדמו”ר הזקן, לאביו הצדיק החסיד הרב ר’ ברוך בן הגאון ר’ שניאור-זלמן ולאמו הצדקנית הרבנית מרת רבקה בת הגאון ר’ אברהם נ”ע”.
בח”י באלול החלו הלימודים בישיבת ‘תומכי-תמימים’. כ”ק אדמו”ר הרש”ב אמר אז (ספר-השיחות ה’תש”ב עמ’ 133): “יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידינו. ביום הרביעי למעשה בראשית נתלו המאורות. היום ח”י באלול, היום הקדוש, שלפני מאה תשעים ותשע שנים נולד הבעש”ט. בהתחלה זו בישיבה, שלעת-עתה לא קראתיה בשם, מדליק אני את נר-התמיד של המאורות שהבעש”ט והנשיאים הנחילו לנו, שתקויים ההבטחה של יפוצו מעיינותיך חוצה וביאת משיח-צדקנו”.
(ליקוטי-דיבורים חלק ג, עמ’ 946):
