מאת חיה כהן
הריאיון עם הגברת דניאלה גולן היה עבורי הפתעה של ממש. כנשים רבות שמעתי גם אני על מרכז ‘אור חיה’ – המרכז העולמי לאישה היהודיה שהיא עומדת בראשו. אך על היקף הפעילות אותו נושא המרכז, מסתבר שלא ידעתי מספיק.
כבר עשרים ושמונה שנים שבכל בוקר מתייצבות בשערי המרכז עשרות נשים, מכל המגזרים והגילים למטרה אחת משותפת וייחודית – לימוד תורה וחסידות.
מרצים ומשפיעים, רבניות ושליחות במגוון נושאים ושיעורים והכל מנוהל ברמה על ידי אשה אחת ואגדית הגברת דניאלה גולן. בשעת לילה מאוחרת תפסתי אותה לשיחה על מהות לימוד התורה בדורנו. למען האמת – היה כל כך מרתק, שהיה קשה לי לסיים:
בדורות האחרונים התפתח דבר פלא בכל הנוגע ללימוד תורה אצל נשים. אם בדורו של אדמו”ר הזקן לימוד תורה אצל נשים היה דבר מופרך עד כדי כך שהרבי הריי”צ מספר בספר הזכרונות שאמו של אדמו”ר הזקן למדה תורה בסתר. בדור שלנו לימוד התורה לנשים הוא באופן עמוק ועיוני וכל אישה ואישה יכולה ומגיעה ללימוד התורה.
מה בעצם הוביל לשינוי הגדול בהיקף לימוד התורה אצל נשים?
השינוי לא התחיל בדור האחרון. באגרת בה כתב הרבי הריי”צ את מטרות ארגון נשי-חב”ד תחת הכותרת ‘עבודה בנוגע לעצמן’ כתב הרבי “ללמוד מאמרים המתאימים, השיחות וכו’ המדברים בעקרי תורת החסידות, מנהגי’, הדרכות החסידות וכו’, ועל ידי זה לחזק רוח החסידות ואור החסידות בביתן.”
בדורות קודמים נשים היו יושבות ולומדות ב’צאינה וראינה’ את פרשת השבוע עם קצת מדרשים. פה ושם גם נלמדו מספר הלכות, אך זה היה הקשר היחיד שלהם לעולם הלימוד.
בדורות האחרונים אנו עדים לתופעה המתפשטת וגוברת של לימוד התורה. וזאת משום שבדור שלנו לימוד התורה גם אצל האישה הוא חובה ממש.
בעבר האמונה והתמימות של האישה היהודייה היו חזקים מאוד. הדלק המניע של עבודה ה’ הנשית הייתה אמונה ובטחון פשוטים בקב”ה. אמונה אותה כל אם יהודייה הייתה מעבירה לבתה, ובתה לביתה וכך זה השתלשל במהלך הדורות.
בנוסף, הנשים היו טרודות יותר בעבודות הבית, כך שחיי האישה היהודייה אמנם היו קשים (פיזית) אך פשוטים מאוד ומלאי אמונה וביטחון.
עם ההתפתחות והקידמה שנוצרה בדורות האחרונים, נשים החלו להחשף למקורות נוספים והאמונה והביטחון הפשוטים נמוגו. כנגד זה על האישה היהודייה להצטייד במטען של לימוד תורה ולמלאות את הפנימיות שלה במטענים רוחניים של לימוד תורה וחסידות.
אם כך, זה דבר שנוגע לכל אישה ובכל רגע ורגע.
בוודאי, אחרי הכול אנחנו חיים בעולם ומונחים בעולם. וכשאישה הולכת ברחוב היא נחשפת לכל העולם הזה במלוא גשמיותו ועל כן היא צריכה להצטייד באינפורמציה רוחנית.
אני תמיד אומרת שאחד הנפלאות הגדולות אותם ציוותה אותנו התורה זה השבת. ובדור שלנו בעצם זה שאסור לגעת בטלפון. זה הדבר שמעיד מכל שאנו מתנתקים מהכול ומחוברים רק לה’.
אנחנו מדברות פה על לימוד תורה של נשים, באיזה אופן לדעתך הוא צריך להיות?
ראשית עלינו לזכור שבשנת תנש”א הוציא הרבי קול-קורא בנוגע ללימוד התורה של נשים בו הרבי מבקש ששיעורי התורה ובפרט שיעורים בעניני גאולה ומשיח יהיו בעשרה דווקא.
אמנם זה הרבה יותר נוח לשמוע שיעור בנסיעה ברכב בדרך לעבודה, או באוזניות בדרך לקניון, אך הרבי דורש שהלימוד יהיה דווקא בעשרה – לימוד משותף שיש לו משמעות רבה יותר.
יוצא לי הרבה לשוחח עם נשים שמגיעות ללמוד אצלנו ב’אור חיה’ והם מספרות לי שהם מרגישות את המעלה בלימוד שלהם דווקא בגלל שהם טורחות ויוצאות מהבית, נוסעות באוטובוס ומגיעות ללמוד אצלנו. הם מרגישות משמעות חזקה הרבה יותר.
ואי אפשר ללמוד בצורה מסודרת בבית עם הבעל?
אספר לך סיפור, בשנה הראשונה כשהקמנו את אור-חיה, ארגנתי שיעורים בשני מוקדים. הראשון היה במרכז אור-חיה שהיה באיזה מבנה נידח אליו היו מגיעות נשים פעם בשבוע לשיעורים. והשני היה שיעור תניא שהיה בביתי. בכל שבוע הייתי שולחת דו”חות לרבי על שני השיעורים.
בנוגע לשיעורים במרכז אור-חיה קיבלתי מענות בכל שבוע, אך על השיעור שהתקיים בביתי מעולם לא זכיתי לקבל. לא שחלילה אני שוללת שיעורים ביתיים, להפך. אך מהסיפור הנ”ל אפשר לראות את החשיבות דווקא במקום מסודר שנועד כל כולו לשיעורים.
ובמה הלימוד צריך להתמקד?
ראשית בדברים אותם אנו פוגשים בחי היום-יום. הרב יקותיאל פרקש שליט”א מוסר שיעור קבוע אצלנו בהלכות מעשיות: כיצד נותנים מעשר? מהו כיבוד הורים? הלכות צניעות וכדו’. פשוט לגעת בהיבטים המעשיים של החיים.
את מדברת הרבה על המסירות הנדרשת עבור הלימוד, כיצד אפשר לשלב את זה עם עול הבית וחינוך הילדים?
הרבי אומר שבשעה שאדם לומד תורה ומשקיע בזה את זמנו, ממילא הקב”ה נותן לו בשאר הזמן ניצול הרבה יותר טוב. מלימוד תורה לא מפסידים.
כל אישה צריכה שיהיה לה קביעות בנפש של לימוד תורה. בהתחלה זה אמנם קשה, אך בהמשך זה הופך לחלק מסדר היום אותו לא ניתן לשנות או לבטל.
לדוג: אחת הנשים היקרות והמסורות ממייסדות מרכז ‘אור חיה’ היא גב’ מזל משה. היא מקפידה בכל שבוע להגיע לשיעור מסוים עד כדי כך שאת החתונות של ילדיה וסדרי השבע-ברכות קובעת כך שזה לא יתנגש לה בשיעור השבועי.
העיקרון הוא שאת לא מפנה זמן בשביל השיעור, אלא זה חלק עיקרי מהזמן שלך.
נשים מקדישות כל כך הרבה זמן ללימודים אקדמאים, לקניות ולמפגשים כך שבוודאי עליהם להקדיש זמן גם ללימוד התורה.
בימים אלו מתקיימים ימי העיון המסורתיים של אור-חיה. מה מיוחד בימי העיון דווקא?
בימי העיון יש חידוש גדול שאין באף מקום אחר. בדרך כלל שאישה מגיעה לשיעור תורה היא נכנסת לשיעור טרודה ועמוסה, בקושי מצליחה להינתק וכבר נגמר השיעור.
בימי העיון לעומת זאת, שקועה האישה בשלושה ימים רצופים של תורה. שלושה ימים בהם היא שוכחת מטרדות העולם, מכל הדברים שמבלבלים ופשוט נותנת מזון לנשמה.
מרגש לראות שנשים רבות לוקחות חופש מהעבודה ופשוט באות למלא מצברים. אנחנו חיים בעידן שמאוד קשה להתנתק בו, ופתאום מגיעים שלושה ימים בהם האישה מתנתקת מהכל ומתחברת לנקודה העצמית שלה.
לסיום?
אנחנו נמצאות כבר בשנה ה-26 של ימי-העיון המסורתיים של המרכז העולמי לאישה היהודיה “אור חיה” ובטוחות שבזכות נשים צדקניות שמוסרות את נפשם על לימוד התורה נמשיך את ימי העיון יחד עם כל נשות ישראל בבית המקדש השלישי תיכף ומיד ממש.
