יושבת כאן
על צלע הר
חברון
הלב נפתח עכשיו
פתאום
אבא שמח איתי
געגוע מטורף…
בכי שרוצה לצאת.
אברהם ויצחק
יעקב
וכל השאר
חיבוק של השם
הוא הקשיב הפעם
נענה…
אדמה ושורשים בערבוביה
פסולת ואבק
וטראסות בשקיעה
עלה של חסה תלוי על גלגל אופן
סכך פסיפלורה
ופלפל חריף בכניסה.
חיילים רצים עם שורט בקור
קרקע
קרקע בוכיה
אדמת קודשנו
ארץ האבות
האמהות מקבלות פנינו.
פשטות לצד דורות של נבואה
מגינים בגופם
קיימים
כמו הם
עצמם.
השראה שבאה ברגע
שאין לחץ
שיש אהבה
חברון אחווה
אחדות
חברותא
אני יודעת אני מרגישה
שומעת את אדם וחווה מתוך האדמה
את שרה רבקה לאה
מרחפות ממעל
נוסכות ממגע ידן
הכל עוד יתוקן.
