בפרשתנו כורת הקב”ה עם אברהם ברית על ארץ ישראל, מקום המושב והנחלה של עם ישראל. הברית – שהיא דבר שאינו ניתן להפרה, היא ביטוי לאהבה עצומה, אהבה נצחית שאין לה הפסק.
במהלך כריתת הברית עם אברהם “והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו” – רמז לצרות וחשך של גליות. – רש”י. בזמן גילוי שיא האהבה, מקבל אברהם אבינו הצצה מכאיבה לעתיד.
למה זה קורה? בזמן כריתת ברית שמבטאת אהבה עצמית, מה הטעם להזכיר את החושך וההסתר של הגלות?
בספרים מבואר, שחשכת הגלות למרות הכאב שבה, ולמרות שהיא נראה כתנועה של ריחוק, תוכנה הפנימי הוא טובת עם ישראל. והיא מבטאת אהבה עמוקה ביותר, אהבת אמת שאינה מתפעלת מרגשות זמניים ומוכנה לפעול לטובה האהוב גם אם זה כרוך בקושי רגשי ובכאב.
האהבה של ברית בין הבתרים היא כ”כ חזקה, שגם הקושי והכאב לא יוכלו להסתיר אותה.
גם בתוך מציאות החיים שלנו, אנו נדרשים פעמים רבות לשאלה זו.
ילד או תלמיד, שהדעת והשכל הישר אומרים כי צריך ברגע זה להתנהג איתם בתנועה של ריחוק, אבל הלב מתקשה, וגם המוח מטיל חשש, האם תנועת הריחוק לא תהרוס את האמון שטרחנו ובנינו עם הילד? האם בפעולה אחת שאולי תרוויח רווח נקודתי, לא נחבל בבסיס הקשר שבנינו עם הילד ועליו מושתת רוב החינוך שלו?
והתשובה לכך בידינו, כאשר לילד יש אמון בנו שאנו דורשי טובתו ואכן אנו פועלים ברגע זה רק מתוך ראיית טובת הילד, יש באפשרותנו לנקוט – בעת הצורך – גם בצעדים שנראים לכאורה כמרחיקים כמו: סרוב לדבר שהוא מאד רוצה או הטלת הגבלה, מבלי לחשוש שהדבר באמת יגרום לריחוק, גם אם התגובות של הילד חריפות, כועסות, ואפילו חצופות ומבטאות ריחוק.
ברוב המקרים הילד בתוכו מבין ויודע את האמת – ובתוכו הוא מבין שיש כאן ביטוי של אהבה. וגם אם לא, בכל מקרה האמון שיש לו בנו יגבר על התחושה הזמנית.
נכון, כעת הוא כועס וכואב והתגובות החריפות שלו הן ביטוי לאכזבה ולכאב שלו או נסיון להפעיל עלינו לחץ או שניהם גם יחד. אבל אל לנו להיבהל, ולהכנע ללחץ. תגובה רגועה ולא נלחצת שלנו תעזור גם לילד להרגע, ולחזור להרגשת האהבה הגלויה..
