הלכות ומנהגים ל’תשעת הימים’

מאת: הרב יוסף שמחה גינזבורג

מובאים להלן הלכות ומנהגים ל’תשעת הימים’ שבין ר”ח מנחם-אב לתשעה באב. הלכות ומנהגים לתשעה באב – ראה במאמר נפרד.

“תשעת הימים”:

משנכנס אב ממעטין בשמחה ובמשא ומתן של שמחה וחלים דיני אבלות חמורים יותר, בנוסף על ימי ‘בין המצרים’.

· אסור לקנות בגדים ומנעלים חדשים או לתת לאומן לעשות לו, ואפילו אין משתמשים בהם עד לאחר תשעה באב.

· אסור לכבס ולגהץ בגדים (חוץ מבגדי קטנים), אפילו על מנת להניחם לאחר תשעה באב.
– כתונת לשבת מותר לכבס רק על-ידי גוי, ואסור ללבוש בגדים מכובסים שלא לבשם עדיין (אלא לכבוד שבת-קודש). [ולכן נוהגים ללבוש לפני ראש-חודש לזמן-מה את כל הבגדים המכובסים שעומדים ללבוש במשך תשעת הימים]
– מותר לכבס בגדי ילדים קטנים המתלכלכים תדיר, או כשאין לילד בגדים אחרים, אך לא בפרהסיה ולא הרבה ביחד.
– מקילים למלא מכונת-כביסה כאשר ממילא מוכרחים לכבס.
– הספרדים לא מכבסים רק בשבוע שחל בו תשעה באב.
– בעלי הברית: המוהל, הסנדק, והורי-הבן, מותרים ללבוש לבנים ובגדי שבת.

· אסור לרחוץ כל גופו לתענוג אפילו בצונן, אך לרפואה ולצורך מצווה [וכן המצטער מפני החום והזיעה3] – מותר. הספרדים נמנעים מרחצה רק בשבוע שחל בו תשעה באב.
– הטובל בכל ערב שבת מותר לטבול ולרחוץ ראשו, פניו, ידיו ורגליו לשבת.

· אסור לאכול בשר ולשתות יין (חוץ משבת וסעודת מצווה). הספרדים נוהגים בכך רק מב’ באב.

· אין נכנסים לדירה חדשה בתשעת הימים. פעם ענה הרבי: טוב לדחות לאחר ט”ו באב”, ופעם אחרת הורה: “באם אפשר… בחודש אלול הוא חודש הרחמים”.

· עצת הרבי בדבר טיפול רפואי: באם אפשר – יש לדחותו לאחרי יום התשיעי באב. וכל עכבה לטובה. ובאם הרופא ידחק בדווקא את השעה, יש לעשות זאת קודם שבת חזון8.

סיומים:

“המנהג לערוך ‘סיומים’ למסכתות הש”ס בכל יום מ’תשעת- הימים’, מראש-חודש [ומה טוב גם לפני זה12] עד תשעה באב, וגם בערב תשעה באב ובתשעה באב – באופן המותר על-פי שולחן-ערוך [ובמקום המתאים – גם עם סעודה והתוועדות13].

“ומהטעמים בדבר – כיוון שבימים אלו מחפשים את כל האופנים המותרים כיצד להוסיף בעניינים טובים ושמחים, ועל-ידי-זה לגלות את הטוב-הפנימי שבירידה הקשורה עם ימים אלו, החל מ”פיקודי ה’ ישרים משמחי לב” – עושין שמחה לגמרה של תורה.

“ומפני טעם זה כדאי לערוך סיום גם ביום השבת שב’תשעת-הימים’.

“ומה טוב – ‘ברוב עם הדרת מלך’, לשתף עוד כמה וכמה מישראל (מצד אהבת-ישראל ואחדות- ישראל) בשמחה, גם אם רובם לא סיימו בעצמם המסכת. ולהוסיף, שכדאי ונכון לערוך ‘סיומים’ על מסכתות כאלה שסיומן בעניינים שקל לאומרם ולהסבירם במהירות לכל אחד ואחד מישראל, אפילו פשוט שבפשוטים16, שב’סיומים’ אלו יכולים לשתף גם יהודי שפוגשים ברחוב, ובאמצע עסקיו – כשחוזרים לפניו על הסיום, או אף שאומרים לו המאמר דסיום המסכת מבלי לספר לו שזהו ‘סיום’, שהרי ‘זכין לאדם שלא בפניו’.

[מי שיכול – יסיים בעצמו; אם לאו – ישתתף לפחות במעמד ‘סיום’ של אחרים; ומה טוב שיהיה במעמד עשרה מישראל; וכדי לזכות גם את מי שמשום-מה לא השתתף במעמד סיום כלשהו, ובלאו-הכי אוכל מאכלים המותרים רק בסעודת מצווה – יש להשמיע עבורו את הסיום ברדיו וכו’, ולקשר אותו לפחות בצורה כזאת לשמחה-של- מצווה17. כמו-כן יש לשתף בזה יהודי שפוגשים ברחוב, על ידי שיאמרו לו המאמר דסיום, אף מבלי לספר לו שזהו ‘סיום’].

“בקשר ל’סיומים’, יש להשתדל במיוחד בעריכתם [כאמור – גם בשבתות] “ברוב עם הדרת מלך”, לאחד רבים מישראל בהשמחה לגמרה של תורה, “אנשים ונשים (בנפרד כמובן) וטף”, כולל גם הקטנים (לא רק קטנים בידיעות, אלא גם קטנים בשנים) שעדיין אינם שייכים להבנה והשגה, על-דרך ובדוגמת הסיום דערב-פסח, שמנהג ישראל להביא גם בכורים הקטנים.

“וכן יש לעורר [במיוחד בסיומים, על אהבת ישראל ו] על-דבר ההוספה בלימוד התורה בכלל ובנתינת הצדקה, על-פי מה שנאמר: ‘ציון במשפט (=תורה) תיפדה, ושביה בצדקה'”. וכשבאים לעורר על נתינת צדקה – יש להביא בפועל קופת צדקה, שאז תיכף ומיד נותנים צדקה בפועל.

“ובוודאי יפרסמו ויזרזו על-דבר קיום הוראות אלה בכל מקום ומקום, בכל קצווי תבל”.

“וגם כאשר יבוא משיח צדקנו קודם תשעת הימים, יעשו את ה’סיומים’, ויזכו להתחיל ולסיים ספרים אחרים בתורתו של משיח”.

* במוצאי-ראש-חודש וכדומה (כשחל בליל יום חול), נוטה הרבי להכריע שיש לומר תחנון בקריאת-שמע שעל המיטה (גם לפני חצות).

* בעניין סעודת בר-מצווה של נער שנכנס לעול המצוות ביום ח’ במנחם-אב, השיב הרבי: “יש לברר אם יש מנהג במקום בכגון-דא, ובאם לאו – יש לעשותה בזמנה, זאת אומרת ליל ח’ מנחם-אב, ובאם אי-אפשר מאיזה טעם שיהיה – בשבת שלאחריו”.

באדיבות אתר צעירי חב”ד