המשימה של הבעל שם טוב | סיפור

מסופר שפעם אחת ביקש הבעל שם טוב הקדוש להביא לפניו יין כשר ומושגח, מהודר בכל ההידורים, ממדינת ‘בסרביא’. כמו בכל מהלכיו של הבעל שם טוב הקדוש, גם בשליחות זו היה לו טעם כמוס. השליחות הוטלה על תלמידו רבי דוד ממיקליוב זצ”ל.

נטל רבי דוד על עצמו את התפקיד בדחילו ורחימו ונסע לעירי טלנשטי שב’בסרביה’ לקיים מצוות רבו. חודשיים התעכב ר’ דוד בטלנשטי. אימת רבו היה עליו ובעצמו השגיח על כל פרט ופרט בייצור היין ובשמירתו, כדי שראוי יהיה לעלות על שולחנו של הבעש”ט הקדוש. בעצמו נוכח בקניית הענבים, בעצמו ליווה את הובלת הענבים לגת, ובעצמו נוכח בעת דריכת הענבים, שימורם בכלים, וכל שאר עבודה הכרוכה בהם. על כל אלה השגיח בעינים פקוחות בלי היסח הדעת כלל, כאשר את העבודה עצמה מבצעים יהודים כשרים ויראים. כאשר הסתיימה תסיסת היין, והנוזל הצלול והכשר הועבר לחבית, ליווה ר’ דוד את העשיה, כדי לשמור על היין היקר שיהיה כשר למהדרין.

מפני האחריות הגדולה שנטל על עצמו, ומפני מורא רבו כמורא שמים, חש ר’ דוד בשבועות אלו כמי שהטיל עליו המלך משימה גדולה וחשובה, ועליו
לבצעה על הצד היותר טוב.

כאשר הגיע היום להעביר את חבית היין למז’יבוז’ היה ר’ דוד אחוז התרגשות גדולה וכפולה, הן על חסד ה’ שכבר הגיע מעשה היין לסיומו, והן מגודל הזהירות והאחריות להעברת היין בשלום ליעדו. הימים ימי חורף. שלגים וגשמים משבשים את הדרך; רוחות סערה ופגעי מזג האויר מקשים את הנסיעה עד כדי סכנה, והדרכים היו בוצניות ומסובכות. ר’ דוד עמל והתייגע קשות בשמירת היין גם בדרכים קשות שכאלו.

סוף סוף הגיעה העגלה עם חבית היין הכשר למז’יבוז’. רבי דוד חש עצמו מאושר על שזכה לקיים מצוות רבו, ולאחר שבועות ארוכים של קושי לאין ערוך, זכה להגיע ליעדו בשלום.

העגלה ריקדה בדרכי העיירה. ר’ דוד הביט אל השמים הפרושים ממעל, והודה להקב”ה על שחֵפץ-רבו הצליח בידו.

ר’ דוד החל לדמיין בשמחה ובחדווה כיצד הבשע”ט הקדוש, רבן ומאורן של ישראל, יביט בו בחדווה ובתודה על מילוי המשימה על הצד הטוב ביותר…

עד שלפתע אירעה תקלה בדרך… מול העגלה התקרב חייל ענק רכוב על סוס. הוא חסם את הדרך ולא אפשר לעבור. “עצור ופתח את החבית לבדיקה.
מושל הכפר אינו מתיר להכניס לעיירה שיכר ממחוזות אחרים. פתח את החבית לבדיקה!”, ציווה החייל גדול המימדים.
ר’ דוד נתקף בפחד ובהלה ואמר: “אל תגיע בחבית שלי, אין בה שיכר כי אם יין טהור למורי ורבי. אין לך מה לחשוש, אין ברשותי שיכר ולא אבטל את תקנת המושל”.
החייל הגדול לא הקשיב לדבריו של ר’ דוד וביקש לבדוק בעצמו את תכולת החבית.
הוא קפץ מהסוס, פתח את מחסה החבית של ר’ דוד, הביט לעבר היין הצלול וטבל את אצבעו לבדיקת טעמה של התכולה.
“נכון”, אישר החייל, “אכן זהו יין טהור ולא שיכר. משוחרר אתה לדרכך”.
ר’ דוד ההמום נכנס לצער גדול, החייל הנוכרי נגע ביין ופסל את כשרותו, והרי הוא יין נסך.

כמה חודשים שטרח בהכנת כל פרט ביין, בתסיסתו, בהעברתו, בשמירתו והנה כמה מטרים מבית הבעש”ט נפסל היין. כשראה את פניו של רבו הוא פרץ בבכי סוער וילל בקול: “כבוד הצדיק הקדוש, רבי ועטרת ראשי, כל כך טרחתי, חודשים שעמלתי, יגעתי והקפדתי בכל שלב ושלב העשייה במסירות נפש של ממש, עד אשר נפסל היין ברגע האחרון, כמה רגעים טרם הגיעו אל הקודש. מדוע ככה קרה לי? על מה ולמה נענשתי?”, הוא מירר בבכי וצער רב.

הבעל שם טוב הקדוש הרגיע את תלמידו הקדוש ואמר לו: “דע לך, תלמידי היקר, יגעת בכל נפשך, טרחת מעבר לכוחותיך, אך את העיקר שכחת, והוא, להתפלל להשי”ת על הצלחת מעשיך, על שמירתו שתלווה אותך מראשית הדרך ועד סופה!”.