לכל חג העניין משלו, לכל יום מאיר ה’ אור מיוחד, והכלים לקבל אור זה, הם העבודה המיוחדת של אותו יום. העבודה העיקרית של יום הכיפורים היא עבודת הכהן הגדול. “ולבש הכהן מידו בד, ומכנסי בד יהיו על בשרו, ובאבנט בד יחגור ובמצנפת בד יצנוף”.
בעבודות המיוחדות ליום הכיפורים, העבודה המיוחדת אותה עושה הכהן הגדול לפני ולפנים בקודש הקודשים, לובש הכהן ארבעה בגדים וכולם מבד.
הבגדים תופסים מקום מרכזי מאד בתודעה שלנו. את רוב בני האדם נשפוט על פי הבגדים שלהם. כאשר נראה אדם לבוש מרושל, באופן טבעי נתייחס אליו כאל אדם נחות, לעומת זאת מראה של אדם מכובד, יגרום לנו מידית לרכוש כבוד לאותו אדם.
כך מספרת הגמרא שרבי יוחנן קרא לבגדיו “מכבדי” . הבגדים נותנים את היחס הראוי לאדם. לפי חסידות יש לכך סיבה עמוקה. הבגדים קשורים אל האור המקיף את האדם. לכל אדם יש אור החודר לפנימיותו, ולעומת זאת אור שנשאר מקיף עליו מבחוץ.
האור המקיף, מסמל את הכוחות הגנוזים באדם, שעוד לא באו לכלל מימוש. לכל אדם ישנם כוחות נפש עצומים, שמתגלים לפעמים. לעיתים בזמנים מיוחדים, של מצוקה מיוחדת או שמחה מיוחדת, מתגלים הכוחות המקיפים של האדם.
אותם כוחות שביום יום לא כל כך ניכרים, לפתע מתגלים בשיא תפארתם. אפשר לראות אדם שבעיתות משבר עוזר לכולם, מעודד את כולם ומתגבר על הקשיים. יתכן שאדם זה ביום רגיל הוא שקט ומופנם, כלל לא ניכרים הכוחות המיוחדים שלו. אולם כאשר הגיעה השעה, התגלה לפתע אלו כוחות נפש, אדם זה מחביא בתוכו. כוחות אלו, אותם אנו לא מביאים לידי מימוש, אולם הם נמצאים אצלינו בפוטנציאל, מכונים בחסידות אור מקיף.
באותו אופן מתייחסים בחסידות ללבוש של האדם. הלבוש של האדם, נותן לאדם השראה. זה לא משהו שיתבטא בתודעה ממשית של האדם, אולם זה מגלה באדם פוטנציאל שטמון בו, שלאט לאט משפיע על התודעה באופן שהאדם לא תמיד מודע אליו. חייל הלבוש מדים, נכנס להשראה של חייל, ולאט לאט יגלה את כוחות החיילות שבו. כלה הלבושה בגדי כלה, מקבלת השראה לגלות את הכוחות הטמונים בה להיות כלה.
באותו אופן הכהן הגדול הלבוש בגדי בד, מקבל השראה מיוחדת. השראה שמאפשרת לו לגלות את הפוטנציאל הגלום בו להיות כהן גדול. הבד הוא לבן, הוא צבע שמעורר השראה של שיא הפשטות. איננו מורכב מגוון של צבעים, ואיננו בולט במיוחד. להיפך, כל צבע שנצבע על גבי הלבן, מיד יסתיר על הלבן, דבר המעיד על גודל פשטותו של הצבע הלבן. הכהן הגדול ביום הכיפורים מגלה את נקודת הקשר הפשוטה ביותר והעמוקה יותר עם ה’. קשר של יהודי עם אלוקיו, שאינו נתון לגבולות זמן ומקום, ולא קשור למעשים כאלו ואחרים. קשר פשוט שחודר עד עומק הנפש. וההשראה לגילוי זה, מקבל הכהן מבגדי הבד שהוא לובש.
באותו אופן מסביר הרבי, שכל יהודי הוא כהן גדול בבית המקדש האישי שלו. יש לכל יהודי קודש קודשים, נקודה פנימית שאיננה נתונה לשינויים ותמורות. נקודה של קשר עמוק ומיוחד עם אלוקים, שאף אחד לא יכול לקחת אותה, או לגעת בה. היא הנקודה הפנימית ביותר בנשמתו של היהודי.
כדי שכל אחד יוכל לגלות את קודש הקודשים האישי שלו, הוא זקוק ללבוש בגדי בד. הכוונה איננה דווקא לבגדים כפשוטם, אלא ללבושים נפשיים. על האדם להיכנס ביום הכיפורים, להשראה של פשטות. לצאת מכל החשבונות שיש לו עם הקב”ה ועם עצמו. לצאת מכל המחשבות המורכבות שלו. להיכנס לנקודה הפשוטה ביותר שיש בו. אני יהודי, אני קשור לה’, ועלי להיכנס לאותה נקודה של קשר ולגלות אותה בתוכי.
לפחות ליום אחד בשנה, נלבש כולנו בגדי בד, נהיה כהנים גדולים, וניכנס לקודש הקודשים.
