להיות חלק מהגרעין העצום והעוצמתי | יומן סיכום מתשרי בליובאוויטש

צילום חיים טויטו באדיבות אתר חב"ד אינפו

מה אני רואה שקורה פה?

תשרי – ניו יורק – ברוקלין – שכונה בשם קראון הייטס בין שחורים להיספנים שכונת המלך.

במרכז בשכונה מרכז חבד העולמי בניין המשולשים הידוע אותו רכש הרבי יוסף יצחק שניאורסון כשעלה לארה”ב הבניין משמש משרדים מקום כינוס כולל חדר פגישות יחידות של הרבי הבית כנסת, מקום היסטורי בינלאומי שספג ולמד מתורת הרבי והרבי שלפניו, ספוג תורה ופנימיות, התוועדויות קידושים וקדושה.

כמה רחובות אחרי ישנו רחוב פרזידינט שם גרים הרבי והרבנית חיה מושקא

הבית מתוחזק לפרטים עד היום החל מהפרחים והדשא בגינה ועד לארון הקודש בפנים הבית ולמפה הלבנה על השולחן

ממול הצ’וקלטה-בית קפה פתוח 24/7

החצר האחורית של כל אימפריית החסידות הזאת…

גברים ילדים וילדות, נשים חסידים עם זקנים, קוקו וציציות, כובעים שונים מגבעות שמוטות כובעי פיטר פן קסקטים פיאות ג’ון גלר…. סיכות יחי, כובעי נוצה שטריימל או שניים  מסביב המולה רבה.

ה770, מבפנים אני נכנסת ומכה באפי הריח המוכר לכל, הספוג בקירות בתקרה בספרים, נכנסת אומרת שלום הלב עוד שנייה יוצא החיוך מאוזן לאוזן הצעקה לא נשמעת רצה לחבק לבכות להשתטח לדבר להרגיש…והלב מחפש ואין את מה לחבק ואין לי את מי לראות ואין על מה להשטתח. אני מתיישבת. נעמדת. מתיישבת פותחת ספר. עוצמת עיניים מסתכלת לרחבת הגברים, שחור לבן בערבוביא מאות ספרים שונים על הספסלים והשולחנות רחש ודיבורים שאין לו התחלה וסוף דגלי משיח באוויר, דלת נפתחת נסגרת.

אני רצה מקינגסטון לפארקוואי לקינגסטון אחריי כמה דקות. מחפשת משהו.

מאות מזוודות עומדות כאילו זה מקומם בכניסה מוכרי טלפונים, אמבולנוס ומשטרה מול הבניין, ילדות ונשים בעגלות עם סידורים עם שקיות קניות נכנסות יוצאות, חיוכים חיבוקים. אנרגיות רבות מסביב.

הגעתי הביתה.

למענך אלוקינו עשה ולא לנו, ראה עמידתנו, דלים וריקים.

כולנו ריקים!!!!!
ילדים קטנים שמחכים לאהבה כולנו חסרים ומחפשים באטרף משהו למלא את החלל. זה מה שנקרא החיות. החור בנשמה שלא מפסיק לחיות ולרצות להתמלאות החור הגדול עד ביאת משיח צדקנו.

ר’ משה רובשקין, כלבא שבוע של הדור, אוהל אברהם אבינו, יהודי חסיד עסוק עם עיניי ילד וזריזות! אני אומרת לו בחיוך נמס תודה רבה על הכל טנקיו טנקיו, והוא אומר לי בחיות עם ניצוץ בעיינים קאם אגיין! מפנה לי את הדרך.

סצנה משנה שעברה שפתחה לי את הלב, הראש עמוס הלב מלא הפה לא יודע לדבר הגוף מסרב רק הנשמה נהנת…. אני רואה אותו מתרוצץ מרים ארגזים ממלא סוכר חד פעמי קפה חלב זורק הוראות מפנה זבל….

מתיישב, ערב חג יום ראש השנה… על חצי כסא שותה קפה, אוכל משהו, כאחד העם, כאחד האורחים, בחולצה לבנה ונעליי עבודה. ברגע אחד נפתח הלב, חיות שכזאת! בלי נענועים בלי צעקות בלי לדבר בלי כלום, רק הוא וה’ הוא והרבי הוא וכלל ישראל הוא והמעשה הוא והנשמה המאירה….

גלוני חלב ומים וקולה ויין לקידוש פטישים כמו של אור חיה רק יותר קשוח…

משטחים של לחמניות בכמויות מזונות לקידוש, ארגזי סיירל ודבש כמויות של מלפפונים פלפלים בצלים ועגבניות שעמדתי קילפתי וחתכתי בכמויות אינסופיות בלתי נגמרות, טונות של ביצים עופות בשר דגים וירקות צלחות כוסות מים רותחים והכל בהרחבה עד בלי דיי. לכל החודש.

רק כי אנו אורחי המלך.

ברוכים הבאים לחצר המלך.

הייתי בכמה פסטיבילים בחיי…ואין כמו פסטיבל תשרי, ראש השנה שנה שעברה אני מגיעה לאוהל תור אינסופי בצד הגברים דממה דקה, כולם עסוקים בתהילים במענה לשון בחשבון נפש, יראת כבוד, מגיע תורי בלי לשים לב, אני עוצמת עיניים, בבת אחת מרגישה איך שאני עומדת מול כסא הכבוד או משהו כזה. לא הצלחתי לנשום, יראה ופחד מטורפת אחזה בי, עלו בי פסוקים מקריאת שמע, והופ, אני בפנים מול הציון….עוד חוויה רוחנית

הכנסת אורחים שם רואים בוידאו קטעים של הרבי , תה ועוגיות לצמים, שולחנות לכתיבת פ”נים  מקום להלחיף נעליים.אנשים מכל העולם באים להשתטח, קברי הרבניות באותו המקום.

הגעתי למכונה המשומנת ביותר בעולם? עוד לא אמרתי רבי ….

ערב חג סוכות אני יושבת עם בנות בביתה של גב’ גורביץ. קידוש אווירה חגיגית הקירות מדברים באידיש הכסאות בולעים אותך לתוך אווירה מלכותית יש כובד באוויר יש הרבה מעבר למה שרואים או שומעים, אשה רצינית עם הדרת פנים, חסידה של הרבי בכל נימי גופה.

הרבי אמר על בעלה שהוא ‘בינוני’, והיא אשתו, חצי נשמה שלו, הרי שהיא בינונית!!! הסתכלתי עליו פותח בקבוקי יין לסעודה והולך לעבר הסוכה, שתיתי את התנועות שלו כאילו אין לו זמן אחר בעולם חוץ מהצעד עליו הוא דורך, נעימות שכזאת בהילוכו, זקן לבן, פנים שלוות עם חום בעיינים שראו את הרבי בעייני בשר….

היא מספרת לנו ולשניה נעלמתי בתוך דבריה, הנשמה שלנו מגיעה לסבנבטי והיא מדברת שם עם מי שצריך הנשמה שלנו שותה שם זה הצורך שלה מול נשמת הרבי מול נשמת כל התורה והאלוקות שיש במקום. הרבי חי וקיים כל רגע, ולכל אחד יש קשר אחר ומיוחד איתו, מי בעצמות מי במחשבה.

יש אווירה של התוועדות שגילו לנו סוד, שהביאו לנו לטעום קצת מחי החיים….

ובשניה… דפיקה קלה על השולחן במבטא אידיש אמריקאי ישר ולעניין היא שואלת חדה כתער, “ועכשיו, מי רוצה תה?”

ישר להנחית ישר לקרקע, מציאות. תכלס דירה בתחתונים. רצוא ושוב.

ערב יום כיפור לפניי מנחה תוכלו לגלות שביל ארוך ובו עשרות קופות צדקה מאולתרת ותור ארוך לבנק לפרוט מטבעות, לאכול מפסקת להרוויח עוד מצווה

חסידים רצים עם מגבות, מקווה לפחות שלוש פעמים לפני מנחה לו’ז בלתי אפשרי צבא. סיירת. תכונה, הרגשה שיש מסך שעומד לרדת וחייב להספיק את המערכה הזאת לפניי הבאה בתור,

יום כיפור,

אין גוף

אין רגליים, אין אוויר,

החזן בשקט מתחיל אוחילה לאל….והלב רוטט…ואפשר לשכוח לרגע הכל ולהתנתק

שניה לפני סיום נעילה ברגע הגדול ביותר אולי בכל השנה, הרגע שכל יהודי מגיע ונוגע ביחדיה שלו, עוד שניה וגאולה, דממה קורעת, רצון לצעוק כבר לא יכולים לחכות , היום הקדוש בשנה נגמר

שתיים שלוש…

הרבי עומד על הכסא בכל הדרו הכסא האדום המרופד, מעודד בהנף יד עוד ועוד ועוד וכולם פשוט יוצאים משמחה, הגרון שר הלב רוקד יום כיפור עוד בעיצמו עוד לא הייתה תקיעה… שריקות וניגון שמח מרומם שיכורים ולא מיין רעבים ולא לאוכל….

וזה לא נגמר ולא מפסיק וכל השערים נפתחים ונופלים והמחיצות קורסות והעולם מוכן לגאולה והכל בטהרתו

אלפיים שנה לא הצלחנו להביא את הגאולה מתוך כאב, נביא אותה מתוך שמחה.

יוצאים החוצה, הכנסת אורחים מביאה שתייה….. עברנו משהו עברנו

סוכות רבותיי סוכות….

מי שלא ראה שמחת בית שואבה בקינגסטון אבניו פינת פיצה קינגסטון על בקס רעוע מספר שמונה לא ראה שמחה מימיו או לא ראה טירוף מימיו או פשוט לא ראה כלום!

למצוא שמחה….

כמה אפשר לתאר ולכתוב כמה מילים רק ביבש רק בטכני אפשר למלא דליים…

כמויות העוף שאכלתי בתשרי הזה עמודות לנגד עיניי בשורה ארוכה…

כהושענא חבוטה

כמו ליקוטי תורה פתוח בלילה

לומדת את אומנות ליקוטי שיחות התוועדויות תורות מנחם, המאמרים, רק טועמת מה שנכנס נכנס

שעות של עמידה על הרגליים

תובנות שנופלות ברגע, מסקנות, הרבי מטפל ושומע מבין ומרגיש. ולהיות חלק מהגרעין העצום והעוצמתי מהיחידי סגולה

כמו לגעת בספר תורה של הרבי-כמו תינוק קטן כמו גוף חי

כמו לנשק ביד רועדת את מזוזת ביתו- והיא חמה כמו דופק

כמו ההתרגשות על סף ביתו כמו להגיע עם קורבן לבית המקדש

כמו כוח נעלם ונסתר החי וקיים בתוכי שמעיר אותי כל בוקר לתפילה אחריי לילה לבן ועמוס הגוף לא נשמע רק המוח והלב …

כמו אלפיי כובעים ראשים מגבעות כיפות ושיער קופצים בערבוביה והכל כגוש אחד חי ובועט ופועם ומבקש לא להגמר לעולם, יצור אינסופי שמחובר לאינסופיותו שלו ספירלה אנושית מדהימה. רק לקחת ולחטוף ולהיות חלק מכל זה.

כמו להסתכל על קן נמלים מלמעלה מתחוזק היטב מי שיודע לא אומר ומי שאומר לא יודע…

ועל הכל עומד ומביט… כמו אריה

נמצא ולא תמיד רואים קיים ולא תמיד מרגישים

מלא אהבה

מלא חום

מלא עידוד

היחיד שיודע את מחשבותיי היחיד שיכול לענות לפס מוחי היחיד שקיבץ ועטף והביא ושימח ואהב באמת את כל אחד ואחת.

אנשים יעשו הכל הכל הכל הכל…. לא הגיוני. לא נורמלי, אני שם את שם היא שם אנחנו הם, רוסיה, ברזיל צרפת שוויץ קנדה ספרד ארגנטינה אפריקה ארה”ב ישראל

אשכנזי ספרדי תימני קיצוני תל אביבי קיבוצניק. היפסטר פנקיסטי תמהוני רוחני מעצבן לבבי היפראקטיבי חכם טיפש עשיר עני מבין ולא מבין.

כולם כולם כולם יורידו כלייה ימכרו בית יתנו כופר יקחו הלוואה יפתחו עסק יעזבו משפחה אשה ילדים עבודה עסק בעלות יעשו הכל הכלללללל בשביל מישהו אחד בשביל אהבה כזאת גדולה בשביל נגיעה אחת התגלות אנחנו קיימים רק מאהבה רק כשיש לנו מקום

הרבי הרבי הרבי…. הרבי הזה מכל העולם יהודים ולא יהודיים, קטנים וגדולים כאלה שראו כאלה שלא, דורות של גלות ברוסיה בגרמניה אנשים שחייבים לו את הכל…קהילות שלמות.

מי אתה?

כתבי תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם ולא תועבר לצד ג׳.