לחנך עם הזמן – תולדות | הרב מנחם הלפרין

בפרשתנו, פרשת תולדות, מספרת לנו התורה במספר מילים על עבודתו הייחודית של יצחק אבינו.
“וישב יצחק ויחפר את בארת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים” בחסידות מוסבר כי עבודתו של יצחק הייתה “חפירת בארות”.

חופר הבארות, מסלק את כל הלכלוך והמונע מהאדמה עד שהוא מגלה את המים הטובים שטמונים בה. כך הוא גם תפקיד המחנך, להסיר מהילד בתהליך ארוך ומכוון, את המסתיר מבפנים ואת המונע מבחוץ, עד שיעלה ויאיר הטוב שבילד.

עבודה זו של יצחק, לא הוא התחיל אותה, כבר אביו אברהם התחיל בה , אבל הוא נכשל – “סתמום פלשתים”. אבל יצחק – כמו המחנך, לא מתפעל מהכשלונות שהיו עד עכשיו, וגם אם גדולים וטובים ממנו – “אביו”, ניסו ונכשלו, הוא לא מרפה ומנסה שוב ושוב, ומצליח.

יש ההבדל מהותי בין ‘מנהל’ ל’שליח’.ה’מנהל’ חייב להשיג את ה’מטרה’ שלשמה הוקם הגוף אותו הוא מנהל, הוא א. לא מתעסק עם מי שלא מסוגל להגיע עד למטרה זו. ב. הוא נהנה לראות את פירות ההצלחה בהשגת המטרה.

תפקיד ה’שליח’ לפעול מה שביכולתו כדי לקדם את הזולת במקום שבו הזולת נמצא. הוא א. מתעסק גם עם מי שיכול להתקדם רק במשהו. ב. במקרים רבים הוא אפילו לא זוכה ליהנות מראיית פירות פעולותיו.

חינוך הוא ‘שליחות’! עושים עם מי שרק אפשר, וכל מה שאפשר. ומתוך תחושת ביטחון שכל פעולה שאנו עושים, משפיעה, גם אם יתכן וכלל לא נזכה לראות בעינינו את הפירות.

קושי מיוחד יש בעבודה החינוכית. – כמו בחפירת בארות. כאשר בונים בנין, כל פעולה בולטת מיד, וההתקדמות בתהליך ניכרת לעיניים. אפשר להעריך מה כבר עשינו, וכמה עוד נשאר לנו לעמול עד להשגת התוצאה. זה נותן גם סיפוק מהעבר וגם תקווה טובה לעתיד.

לא כך, בחפירת באר. חופרים, חופרים וחופרים, והאדמה עדיין יבשה כמו בתחילת החפירה. אין שום סימן האם אנו קרובים להשגת התוצאה, או רחוקים ממנה, או שהיא בכלל לא תושג.

הידיעה שודאי התקדמנו והבטחון שלהשקעה יהיו תוצאות, צריכים להשען על האמונה, בכוח נשמתו של הילד – מקור מים חיים.

כתבי תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם ולא תועבר לצד ג׳.