פשוט – כפשוטו! | הרב מיכאל טייב

 

בחג הסוכות שלפני פטירתו, ביקש הרב החסיד ר' אברהם מז'מבין שייקחו אותו לסוכה לקיים מצוות סוכה, מכיוון ששכב אז במיטתו ולא היה יכול לקום. בחול המועד סוכות שוב ביקש שייקחו אותו לסוכה, ומילאו את בקשתו. הרגיש ר' אברהם שמלאו ימיו ואמר למשפיע ר' שמואל גרונם: "רציתי להמשיך עד אחר הושענא רבה, שמיני עצרת ושמחת תורה, לגמור את החג בשלמות, אבל ברוך ה׳ – בירכתי על האתרוג וגם קיימתי את מצוות סוכה". ואכן, רבי אברהם נפטר בחול המועד סוכות.

*
באחת השנים שרר בטשקנט מחסור גדול באתרוגים. בכל העיר היה בקושי אתרוג אחד, ואף הוא הגיע בדרך לא דרך לידי הרב שטיצברג. בינתיים התקבלה הודעה מהדואר על חבילה שהגיעה, ובה אתרוג נוסף. לאחר מאמצים רבים הצליחו להביא את החבילה לפני החג.

בד בבד נודע שלאנ"ש בסמרקנד אין אפילו אתרוג אחד, ואילו בטשקנט היו שניים. בלי להמתין דאגו להעביר את האתרוג לסמרקנד, וזאת באמצעות נסיעה שארכה כשש שעות.

ואכן, בשנה ההיא, בבוקר יום טוב הראשון של חג הסוכות, התאסף בסמרקנד קהל עצום, אלפים, שהגיעו ובאו לברך על האתרוג.

בין מים ליין

בנוגע למה הדברים אמורים? ובכן, נשאלת השאלה: מה לדעתכם משמח יותר את האדם – מים או יין? והתשובה היא שבוודאי יין! אם כן, יש בכך דבר שאינו מובן. כל השנה עם קרבן התמיד נסכו יין, ובחג הסוכות גם מים, והנה קבעו חז"ל שמי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו! מים – שמחה – איך זה מסתדר יחד? ועוד השמחה הכי גדולה שאין ולא היה כדוגמתה בשום מקום ובשום זמן?!

ובכן, אם נתבונן בשני הסיפורים הנ"ל, נוכל לראות שהמאפיין אותם הוא התמימות והפשיטות שבהן קיימו יהודים מצווה, לא מצד הסגולה שבמצווה, או התועלת הגשמית או הרוחנית שהיא יכולה להביא עימה, אלא פשוט כדי לקיים את רצון הבורא…

וזהו ההבדל שבין שמחה הנובעת מיין לבין זו הנובעת ממים. יין משמח בטבעו, ובכן זה תלוי באיכות היין ובכמותו, ובעבודה בנפש האדם. יין קשור לכוח הבינה, הבנה והשגה, טעם ודעת. מדובר כאן אם כן על שמחה שהיא מבוססת על השכל, ושמחה זו היא בהכרח מדודה ומוגבלת.

מים לעומת זאת, אין בהם שום תכונה או שום מרכיב שאמורים לגרום שמחה. לא טעם, לא אלכוהול. אם כן, אי אפשר לומר שהשמחה תלויה באיכות המים או בכמותם, ובעבודה בנפש האדם. זו שמחת הנפש הנובעת מקיום רצונו יתברך, מתוך קבלת עול ואמונה פשוטה.

שמחה כזו, שאיננה על פי טעם ודעת אלא למעלה מהם, איננה מדודה ומוגבלת אלא להפך. וזהו ההבדל שבין ניסוך היין לניסוך המים… להיות שיכור מיין – אין בזה חידוש, אך להיות מבוסם ממים, זהו חידוש של ממש.

הוראה נפלאה מחג הסוכות

חג הסוכות מכיל בתוכו הוראה נפלאה לכל השנה – כמו כל חג וחג, כמובן ופשוט – שמחה טהורה בעת קיום המצוות, קבלת עול, אמונה פשוטה, ושמחה ללא גבולות על כך שזכינו להיות יהודים ולעשות את רצון ה'.

בעבר (וזה הרגש אישי), בתחילת התקרבותי לחב"ד וליהדות בכלל, בעת שצפיתי בווידאו וראיתי שלוחים, רבנים ואנשי מעשה מקבלים מהרבי בחדרו הקדוש את ארבעת המינים, הבחנתי שכל הרבנים בודקים את האתרוג מכל צד ופינה, ואליבא דאמת, הייתי המום: מה? הרעבע מעניק לך אתרוג ואתה בודק אותו?! במקומך הייתי חוטף אחד ומנשק אותו כל הלילה.

אך היה אפשר לראות שם חסיד אחד, שונה מעט מכולם. ר' מענדל. הוא לקח את ארבעת המינים. לא, הוא לא בדק אותם מכל כיוון וכיוון, אלא הצמיד אותם לליבו, ונשאר שם עומד בביטול ובקבלת עול מוחלטת!

פעם התווכחו ביניהם תמימים בליובאוויטש בזאל, מה פירוש המילים "ואתה מחיה את כולם" (על פי חסידות כמובן). כל אחד הביע את דעתו, ואז ניגש המשפיע ר' שילם, שעמד בצד והקשיב לוויכוח כל העת, ואמר להם כך: אתם כולכם טועים! אם כן – שאלו אותו – מה הפירוש? וענה להם ר׳ שילם: הקדוש ברוך הוא מחיה את העולם… שמעתם?! אסור לאבד את הפשיטות. "הודו לה'" פירושו: פשוט! אני מודה לקדוש ברוך הוא! (על דרך הצחות, זה כמו שאומרים בעולם הנגלה שמרוב להיטותך אחרי הש״ך והט״ז, אתה שוכח מה אומר המחבר).

על אברהם אבינו נאמר "ושמת שמו אברהם ומצאת את לבבו נאמן לפניך". ומקשה וגם מבאר הרבי הריי"צ: וכי חידוש הוא שלאברהם הייתה תמימות הלב, עד כדי שיש לשבח אותו על כך? אלא הביאור הוא כך: 'אברהם' בתוספת ה׳ (שעניינו בינה) – כלומר אברהם נהיה משכיל גדול בענייני אלוקות, ובדרך כלל מי שנהיה משכיל מאבד את תמימותו, אשר על כן זהו החידוש לגבי אברהם, שעל אף היותו משכיל, נשאר תמים בתמימותו של ילד או של יהודי פשוט, שפשיטותו קשורה לפשיטות העצמות.

וכך בשמחת תורה. כידוע, אז לא רוקדים ושמחים עם השכל שבתורה, אלא עם האלוקות שבה; עם היותה תורת ה' תמימה, משיבת נפש ומשמחת את הלב.

ובכן השמחה היא לא באמצעות לימודה, שזו שמחה הקשורה ליין, לבינה, לטעם ולדעת, וממילא בהכרח היא שמחה מדודה ומוגבלת – אלא השמחה היא באמצעות האחיזה בעצי החיים, כאשר ספר התורה מכוסה במעילו; שמחה הקשורה למים, לחוכמה, לביטול, לקבלת עול, לאמונה טהורה ופשוטה. ובכן, שמחה ללא גבולות פשוטו כמשמעו.

אמר אחד החסידים: אין אימא, אין אבא, אין אח ואין אחות, יש רק אלוקות ותורה… וד"ל.

מה עושים בסוכות?

בחג הסוכות יש פנאי וצריך ללמוד עוד. בין התוועדות להתוועדות חייבים להיות מאמר, שיחה וכדומה, עם תפילה בפירוש המילים. ככה! שלא נשתה 'על ריק', זה מסוכן ולא בריא!

אך אולי כדאי שנפתח ספר, שכנראה חלק מאיתנו חושבים שהוא שייך לילדים, אלא שזה בהחלט לא כך – והוא ספר הזיכרונות. ומדוע? כי הספר הזה מלא אמונה פשוטה, אהבת ישראל, אהבת התורה וחיבת המצוות. וזה אולי קצת חסר לנו. חסר לנו ללכת בבית הכנסת מתוך הרגשה ש'בבית אלקים נהלך ברגש'. לנשק את התפילין ואת שפת הטלית לא רק משום שזה כתוב בשלחן ערוך, אלא משום שבאמת אוהבים ומחבבים את המצוות מכל הלב.

וכך במשך כל החג, בהתלהבות רבה ובתמימות לב, נקיים את מצוות החג, נרקוד בכל לילה, ונלך בכל יום לזכות יהודים רבים ככל האפשר בברכת הלולב.

תן לחכם ויחכם עוד. יד על הגרזן, כי המעשה הוא העיקר. פשוט לעשות את זה, ללא חוכמות וללא תחבולות.

לחיים חסידים. שהקדוש ברוך הוא ישמח את לבב אנשי שלומנו בתוך כלל ישראל, שהשנה כל אחד לא רק שישמח, אלא שיהיו לו סיבות לשמוח – חיים, בריאות, פרנסה בשפע, שידוכים טובים, נחת יהודי וחסידותי מכל הילדים. בראש השנה נמשך בעולם אור חדש. זהו זה, זו תהיה שנה חדשה, צינור ושפע חדשים שלא בערך למה שהיה…

עד שנזכה לשמחה הכי גדולה, הכי פנימית, זו שאנו מייחלים לה כל כך, "שמחת עולם על ראשם", בהתגלות מלכנו משיחנו, בגאולה האמיתית (נצחית) והשלמה (של כל ישראל), ואז נזכה, והפעם לנצח, להתראות פנים בפנים עם אדוננו מורנו ורבנו.

גוט יום טוב.

באדיבות שבועון כפר חב"ד

כתבי תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם ולא תועבר לצד ג׳.

המייל שלך כאן ואת מעודכנת