אחדות אינה תאוריה | הרב מיכאל טייב

ראש חודש סיוון. בני ישראל הגיעו לפני הר סיני, ואילו קירבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו. כי הקרבה להר סיני פעלה על בני ישראל שיתאחדו באופן דאיש אחד בלב אחד.

פעם הגיעו חסידים אל ה’צמח צדק’, אך משום שהרבי היה חלש, לא היה יכול לומר מאמר דא”ח. החסידים נפלו ברוחם, אך ר’ הלל פריטשער אמר להם: “אילו קירבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה, דיינו… אילו רק באנו לרבי, דיינו”.

בשבת האחרונה זכיתי להיות בד’ אמותיו של כ”ק אדמו”ר עם קבוצת יהודים מווינה. לא הכרתי כמעט אף אחד מהם, אך הפלא ופלא, בתוך זמן קצר נעשה חיבור פנימי ועמוק בין כולם, כאילו היינו מכירים זה את זה שנים רבות. כי הקרבה להר סיני, עצם השהייה ליד הרבי, מעוררת אצל כולם את נקודת היהדות, אותה נקודה ששם כולנו שווים.

שם, הגאון שבגאונים איננו יהודי יותר מהפשוט שבפשוטים, והפשוט שבפשוטים יהודי לא פחות מהגאון שבגאונים, כאיש אחד בלב אחד!

השבת הקרובה מכונה ‘שבת אחדות’, בגלל קריאתו של הרבי – להתאסף בה, כולם יחד, בעלות המנחה.

אך שימו לב: האחדות הנדרשת איננה רק כזו של כאיש אחד, דהיינו שמצטלמים יחד, אך בלב עדיין יש תחושה של פירוד, שאתה זה אתה ואני זה אני, אלא נדרש שיהיו בלב אחד, שבלב פנימה יחושו זאת.

זו לא רק תיאוריה

לחיים חסידים!
באחת משיחותיו שואל הרבי: מדוע בחר אדמו”ר הזקן בפרק ל”ב בתניא להביא את הנקודה שכולם מתאימות ואב אחד לכולנה, ולא את הרעיון שכל ישראל הם גוף אחד, קומה אחת שלמה? ומתרץ: כשאומרים שעם ישראל הם גוף אחד, עדיין יכול אחד להרגיש ולומר: אני הראש ואתה הרגל! ולהביט על הזולת מלמעלה למטה… אבל כשאומרים אב אחד לכולנה, אין כאן לא ראש ולא רגל, אלא מציאות אחת, עצם אחד.

ברור שקל לומר וקשה הרבה יותר לבצע. אין ספק. אדם יכול לדרוש דרשות נפלאות בנושא אהבת ישראל ואחדות ישראל, ולו רק ייגעו בנושא שקרוב אליו, הוא יתפרע לגמרי. מכיר את זה מקרוב…

אבל חבריי, אחיי ורעיי, חייבים להתאמץ, ולהחליט שמה שכתוב, ומה שאנו לומדים בתורת החסידות, הוא אמת לאמיתה, ורבותינו נשיאינו אינם מבקשים לפי כוחם (שלהם) אלא לפי כוחן של ישראל, והדברים אפשריים, ולכל הפחות בזעיר אנפין.

אומרים שפעם קיבל ר’ מענדל הוראה מהרבי להתחיל התוועדות חסידים בסיפור חסידי, והמטרה: להראות לתלמידים שאכן, מה שכתוב בחסידות – יש אנשים שעשו זאת… זה מעשי, זה לא רק תיאוריה…

הוראה למעשה

מעשה בפועל. בשבת הקרובה, שבת אחדות, נשב כולנו, איש איש במקום מגוריו, בהתוועדות חסידים, עם בני קהילתו, וכל אחד ישתדל להרכיב (עוד לפני ההתוועדות) משקפיים רוחניים, שונים מהרגיל, ולנסות להביט על כל אחד ממשתתפי ההתוועדות, ולראות אותו כפי שהוא מצד שורש נשמתו, אב אחד לכולנה…

בתניא, בפרק מ”ו, מביא אדמו”ר הזקן את דברי קהלת: “כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם”, ומוסיף: “פירוש וכו’…” מדייק הרבי שכשאדמו”ר הזקן אומר כאן “פירוש”, זה אומר שהוא עומד להוציא את הפסוק מידי הפירוש הפשוט שלו… ובכן, הפירוש הפשוט הוא, שאל תחזיר רעה תחת טובה. אם מישהו טוב כלפיך, אוהב אותך, מיטיב עמך, עליך להחזיר לו. יש כאן הוראה למעשה.

לפי פירוש אדמו”ר הזקן, לכאורה, אין כאן שום הוראה, אלא קביעת עובדה, שאם אתה אוהב מישהו, אזי אוטומטית הוא יאהב אותך בחזרה. והרי קהלת הוא ספר מוסר לאדם ללמדו כיצד עליו להתנהג, אם כן היכן היא ההוראה?

ומבאר הרבי שיש כאן הוראה נפלאה ממש, והיא: אם אתה רוצה שמישהו יאהב אותך, תתחיל אתה תחילה לאהוב אותו, ואז בדרך ממילא הוא יאהב אותך בחזרה!

לשנות את העולם, מתחיל בלשנות את עצמנו.

תן לחכם ויחכם עוד. יד על הגרזן, כי המעשה – הוא העיקר. ללמוד, להפנים, לממש ולבצע במעשה בפועל. להוסיף בלימוד החסידות, שבכוחה לגלות אצל האדם את נקודת היהדות שלו, אותה נקודה ששם כולנו שווים, וכולנו אחים.

ובקרוב ממש נזכה לשכר הכי עיקרי והכי פנימי, הגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו, ואז שוב נזכה, והפעם לנצח, להתראות פנים בפנים עם אדוננו מורנו ורבנו.

גוט שבת והתוועדויות פעילות ובשטורעם הכי גדול!

 


הטור באדיבות שבועון כפר חב”ד 

כתבי תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם ולא תועבר לצד ג׳.