חזרנו לימי השיגרה, החג מאחורנו איש איש פונה לעיסוקיו המבורכים, הילדים כולם חזרו למוסדות החינוך, הבית מתוחזק במצב טוב שריד להכנות לפסח השקט והשלווה אהבו.
מתקופת ההכנות לפסח וימי החג נשארו לנו רק הזכרונות. מהם טובים ונעימים של ימי התעלות רוחנית החל בהכנות הרוחניות שעשינו לחג בעצמנו וביחד עם הילדים, ועד לעבודת ליל הסדר ושאר ימי החג, זכרונות של סיפוק ונחת רוחניים.
יש לנו גם זכרונות טובים ונעימים מה”ביחד” המשפחתי, השהות הנעימה והשיתוף של ההורים עם הילדים ושל הילדים בינם לבין עצמם במהלך העבודות וההכנות לחג ובחוויות ימי החג.
אך יש גם זכרונות פחות נעימים, ימים שוברי שיגרה ובמיוחד ימי לחץ או שהייה מרובה יחד מהווים הזדמנות להבחין בחולשות שיש לילדים במישור האישי ובמישור החברתי, חולשות שבימי השיגרה אנחנו לא מבחינים בהם. טבעם של ימים שוברי שיגרה שהם מציפים קשיי התנהגות, מצוקות רגשיות, כישורים חברתיים לקויים, ומצב רוחני לא טוב.
בחסידות מוסבר כי מטרת ימי החג הם לא רק כדי לספק לנו שבוע של קודש כאתנחתא מימי החול הרגילים, אלא הגילויים של החג הם בעיקר נתינת כוח לעבודה בימים הבאים לאחריו כפי שהדבר בולט במיוחד בימי ספירת העומר. כך גם במישור החינוכי והמשפחתי. החוויות וה’גילויים’ שהיו לנו חייבים לשמש אותנו גם בימים שאחרי החג ולא נסתפק רק בהתמוגגות או בבריחה מהזכרונות.
מתוך הזכרונות הטובים והנעימים נלמד על נקודות החוזק האישיות של הילדים ושל המשפחה בכלל ונדאג להמשיך לנצל ולטפח אותן לתועלת כולם. בכוח נקודות חוזק אלו גם נשתמש כדי לעזור לילדינו להתגבר על נקודות החולשה שהקב”ה זיכנו להבחין בהם ונקדם אותם להיות טובים יותר. חייבים לחשוב איך לנצל את ההזדמנות ואסור לתת לה לחלוף מבלי להועיל.
יש דברים ששמנו לב אליהם אך נרצה לברוח מהם, הם קשים וכואבים מידי ואין לנו כלים להתמודד איתם. נדמה לנו שאין בידינו כדי להתמודד עם החולשות בהן הבחנו ופוטרים את עצמנו באמירות כמו: ‘זה יעבור’ ‘ככה זה בגיל /בדור הזה’ ‘זה לא בדיוק היה כך’ וכדומה.
יוסל השיכור של העיירה, לא היה מסוגל לפרנס את עצמו ואף בית לא היה לו מעולם, כך היה מתגלגל ברחובות בלבושיו הקרועים והמלוכלכים כשהוא חי מהאוכל שהוגש בבית התמחוי של העיירה – אם הוא היה צלול בזמן שהגישו את הארוחות, או ממעט אוכל שנשים צדקניות היו נותנות לו. את הפרוטות שזרקו לעברו עוברי הדרכים שמר לקניית המשקה, כך העביר את ימיו בשכרות ושינה וחוזר חלילה עם מעט רגעי צלילות ביניהם.
לילה אחד כשיוסל היה שקוע בשינה עמוקה לאחר שתיה הגונה כשהוא מתגולל בקיאו, עבר לידו הכומר של העיירה, הוא זיהה הזדמנות להכניס תחת כנפיו נשמה יהודית, גרר את יוסל למרכבתו הביאו לביתו, רחץ אותו הלבישו בבגדי כמורה נקיים והשכיבו במיטה נוחה וחמה ואף השאיר ליד המיטה ארוחה משביעה. עברו מספר שעות ויוסל מתעורר בבהלה הוא רואה את עצמו לבוש בבגדי כומר בבית חם ונוח וליד המיטה ארוחה טעימה ומפתה.
יוסל שהצלילות אף פעם לא הייתה אורחת יציבה במשכנו מתלבט, נדמה לו שהוא זוכר שהוא יוסל היהודי השיכור שמתגלגל ברחובות העיירה רעב ומלוכלך. אך הנה הוא רואה שהוא כומר הגר בבית חם, נקי ומסודר ויש בו אוכל טעים ומשביע, זה נראה נעים מאד. מי אני? שואל את עצמו.
לפתע בפרץ נדיר של צלילות עולה רעיון במוחו, על השולחן מונח ספר נוצרי, הוא ינסה לקרוא בו, אם יצליח כנראה שהוא באמת כומר ו’יוסל היהודי השיכור’ הוא רק חלום בעתה שפקד אותו ואם לא יצליח לקרוא בספר כנראה שהוא באמת יוסל היהודי השיכור ועליו להמלט מהמקום הנוח והנעים הזה.
יוסל ניגש במתח רב אל הספר פותח אותו ולא מצליח לקרוא, לרגע הכתה בו המחשבה הכואבת “כנראה אני באמת יוסל היהודי השיכור עלי לחזור אל רחובות העיירה” אך מיד עלתה כנגדה המחשבה “לא, אני באמת הכומר, אבל כנראה כל הכמרים לא יודעים לקרוא”.
נגלה אחריות, לא נתחמק מסימני שאלה מטרידים. כשם שכשמתעוררות בעיות טכניות או רפואיות אנו פונים למומחה לקבל עזרה על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחיי הנפש ובעתידם של ילדינו נקיים את דברי החכם מכל אדם “ותשועה ברב יועץ”.
נגלה אחריות – ונצליח
