מירי שניאורסון
פעם אחת לא היה לתלמידי הבעש״ט יותר מנר אחד, והוא היה צריך להיכנס. הצטערו החסידים ביודעם שרבם אוהב אור.
כשנכנס הבעש״ט אמר: “אצל יהודים צריך להיות אור, עבודתי היא להאיר בבני ישראל.”
ענו לו התלמידים שלא יכלו להשיג יותר מנר אחד. הורה להם הבעש״ט להוריד מהגג נרות מקרח ולהדליקם, ואכן נרות הקרח דלקו!
כשסיפר הרבי ה”צמח צדק” את הסיפור לחסידיו הוא סיים במילים: “אצל חסידי הבעש״ט דלקו והאירו נרות של קרח, ואילו אצל החסידים כיום חושך וקר…”.
גם בינינו יש אנשים שמסתובבים בקור ובחשיכה. סיפרה לי חברה מורה לאנגלית שהיה תלמיד אחד שכבר כולם התייאשו ממנו, והוא לא הגיע זמן מה לבית הספר. היא החליטה להגיע לביתו לביקור. בשיחה איתו בביתו אמרה לו: ״נראה לי שעוד לא גילו אותך, פשוט לא קלטו מי אתה”. שבועיים לאחר מכן, אותו תלמיד הגיע לכיתה, נכנס למסגרת ולמד בריכוז רב. המורה המקצועית הזאת גרמה לילד להבין שהיא רואה משהו שאף אחד לא רואה, אבל הוא בתוך-תוכו יודע זאת על עצמו. היא מצאה את האור שבו.
הקמת המשכן עבור כלל ישראל, היא באופן של “פקודי” – הבאתו של כל כלי בפני עצמו למשה, לאחר מכן – ציווי ה’ למשה על הכלי, ולבסוף – קיום הציווי בכלי זה על ידי משה, מסופר (ומקבל חשיבות) בפני עצמו. מפני שכאשר עושים עבור כלל ישראל, מביא הדבר שלמות גם לכל יהודי בתור יחיד.
את השייכות שבין כלי המשכן למשכן ניתן לפרש בכמה אופנים – כמו בכל כלל המורכב מפרטים:
א. כל אחד מהפרטים אינו מציאות בפני עצמו, כל מציאותו היא רק בכך שעל ידי התאחדות כולם יחד נעשית מציאות אחת – הכלל. בנוסח אחר: מציאות הפרטים אינה אלא הכשר בלבד למציאות הכלל.
ב. גם הפרטים הם מציאות בפני עצמם, אלא שעל ידי הצטרפותם יחד, מהווים הם גם ענין חדש, שלא היה קודם לכן כאשר כל פרט היה בפני עצמו.
ג. הפרטים אינם מציאות חשובה כל אחד בפני עצמו; אבל כשהם מתאחדים ומתהווה מהם כלל, מקבל אחר כך כל פרט גם חשיבות לעצמו.
כך במשכן, וכך גם בכל דבר בחיינו הפרטיים.
תתחילי קודם, תהיי את שמחה, והקב״ה ייתן לך סיבות לשמוח.
למען האמת, לא צריך סיבה מיוחדת לשמוח. תסתכלי על ילדך הקטן איך הוא מלא אושר ושמחה, האם קרה לו משהו משמח במיוחד? – לא. אך הוא מושפע פחות מדאגות חיצוניות.
הקב״ה ברא אותך שמחה באופן טבעי, אלא שאת מעמיסה על עצמך דאגות חיצוניות, המפריעות לנפש השמחה שלך להתבטא. בחסידות קוראים לזה “שמחה בטהרתה”.
היום ראש חודש אדר שני, זה הזמן להתפעל פחות מדאגות ומדברים חיצוניים, ולתת לעצמנו להתגלות. כי בתוכנו כבר נמצאת שמחה עצומה שמחכה לפרוץ!
איך גם את יכולה להדליק את הנר המיוחד שלך ולהאיר בו את העולם? ואולי יש בסביבתך מישהי או מישהו שמחכים שתגלי לעולם את האור שבהם, שאף אחד מלבדך לא רואה?
