שאלה:
לבן שלנו (בן 12) יש חולשה גדולה לדייק לומר אמת. הוא נוטה להגזים ולומר דברים שאין להם כל בסיס ופעמים רבות גם יענה שקרים.
כאשר מוכיחים אותו שדיבר שקר, נראה שזה בכלל לא מטריד אותו והוא עוד טוען, ‘למה עושים ענין מכל דבר’.
הבעיה מחריפה כאשר מישהו מעיר לו ו’מצמיד אותו לקיר’, הוא מתכעס ומתקצף באופן חריף מאוד. זה עוד בעיה שקיימת אצלו, שהוא מתפרץ מכעס באופן לא נשלט.
אחר כך, כשנרגע, הוא מאוד מתבייש במה שאמר או עשה. עוד מעט הוא כבר יהיה בישיבה בעז”ה, איך נוכל לעזור לו לעבוד על המידות שלו?
תשובה:
מוצגות כאן שתי מידות קשות ורעות שצריך לעזור לילד להתגבר עליהם.
נקדים בכלל גדול ויסודי בחינוך הוא, שאסור לעבוד על תיקון שתי מידות בו זמנית.
מי שינסה לתקן שתי חסרונות בו זמנית, לא רק שלא יתקן אלא יזיק ויקלקל.
כלל זה, הוא יסוד בסיסי בטבע האנושי; כאשר הרצון של האדם נמשך באופן חזק בשתי נטיות, אי אפשר לעצור את הרצון מלהתפשט בשתי הנטיות. צריך לעבוד רק על אחת ולהניח לשניה. רק כך החינוך יצליח.
מתוך שתי המידות הנ”ל, צריך לבחור את המידה המסוכנת יותר. בסוגיה שלנו, מידת הכעס מסוכנת יותר ממידת השקר, משום שהכעס והרתיחה מביאה את האדם לחטאים גדולים יותר ולאיבוד הגוף והנפש ר”ל.
ולכן עלינו להניח לו לעת עתה מענין השקרים וההגזמות ועד כמה שמתאפשר להתעלם מזה, להתעסק ולהשקיע ככל שניתן בשינוי ותיקון ההרגל של הכעס.
חשוב מאוד לדעת, ששינוי כזה דורש; א) השקעה ויגיעה גדולה. ב) הרבה זמן. בדומה לתינוק שצריך להרגיל אותו ללכת על שתי רגליו.
לאחר הקדמה זו, נתייחס לפעולות הנדרשות לתיקון מידת הכעס; המסלול מורכב משלוש פעולות שיוצרות שינוי:
1) פעולות עצירה לנטיה השלילית.
כאשר הילד כועס, נבצע רק פעולות אכיפה (בנחת אבל בתוקף).
חשוב להדגיש לילד, שאנו דורשים ממנו הנהגה בסיסית ולא משהו מיוחד ונעלה לילדים מצטיינים. לכן, בשום אופן לא ניתן לו על זה פרס. הילד ינהג כך, רק בגלל ש’כך נוהגים ולא אחרת’!
2) הדרכת החניך בדרך חדשה.
כאשר הילד רגוע, נדריך אותו כיצד יהודי בריא צריך להתנהג, גם כאשר מתעורר בו מידת הכעס. ההדרכה תעשה על ידי משלים, סיפורי חז”ל וכדומה.
3) פעולות עידוד ושבח על המאמץ.
כאשר הילד נמנע מלכעוס (אף אם המניעה היתה באמצעות פעולות האכיפה), או שהוא כעס במינון נמוך ממה שהיה רגיל, נעודד ונשבח אותו; א) עד כמה הוא גורם נחת רוח להשם, לרבי ולהורים. ב) עד כמה הוא ילד רציני, חסידי וילד חשוב.
את פעולות העידוד והשבח וההדרכה נעשה רק כאשר המצב רגוע והאוירה נעימה.
אי אפשר לעודד הנהגה טובה ולשבח את המאמץ בזמן הכעס, שאז האוזניים אטומות וזה רק יכול להזיק להפנמת הערכים. על דרך שאמרו חז”ל, “אל תרצה את חברך בשעת כעסו'”.
נ.ב.
בל נשכח כי ישנו כלל יסודי בחינוך; ‘חינוך עצמו וחינוך זולתו’. כלומר, נדרש מהמחנך לבקר את הנהגתו האישית שתהיה מתאימה ותשמש ‘דוגמא חיה’ עבור הילד.
בהצלחה!
ליב”ה מנהיגות בחינוך
תוכן והגהה: הרב שלמה רייניץ – מרצה וחוקר חינוך במשנת חב”ד.
