השמש זורחת ואני מאושרת, קרניה מלטפות אותי ואני משתכרת.
יום שישי בבוקר, אולי שעות הצהרים המוקדמות.
שקט, שלווה, היום אין לי עבודה.
לקחתי קו אחד לכותל.
יום בהיר, שמש חמימה. מול האבנים העתיקות נשאתי תפילה.
מעלי צפצוף היונים ומסביבי כל כך הרבה אנשים.
סינים, איטלקים, שוודים וגם רוסים. אמריקאים, אנגלים הכותל המערבי מוצף בתיירים.
וכולם מתפללים בשלל שפות, הצלילים כל כך שונים
“כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים”
אני מביטה בכותל וגולשת במחשבתי הרבה אחריו.
מה אם פתאום טיל יפול על המסגד?
ובית המקדש השלישי יפול מהשמים…
בדרך חזרה טיילתי קצת בעיר העתיקה.
הבטתי באהבה בבתים, בסמטאות, באבנים השונות.
יום שישי היום, עוד כמה שעות שבת.
עליה של כל העולמות.
השמש עוד מעט שוקעת, מתחילה ממלכת הלבנה.
הנרות הלבנות במקומן, מסודרות להדלקה.
מפה לבנה על השולחן ובפנים בלב כל כך חם.
“אנחנו דור אחרון לגלות שהוא דור ראשון לגאולה”
אמר הרבי לפני יותר מארבעים שנה.
אני מציתה אש בגפרור ומדליקה את נרות השבת
ומתפללת
שהשבת הזו לא תגמר לעולם.
